ניסוי הילד החסר

ניסוי הילד החסר הדגים את בעיות התפיסה שיש לכולנו
ניסוי הילד החסר הדגים את בעיות התפיסה שיש לכולנו, כמו גם את סירובנו להודות בהן.
התוצאות של ניסוי הילד האבוד עשויות להיות מהמפתיעות ביותר בתולדות הפסיכולוגיה. למעשה, הם מאוד חושפניים מבחינת מי אנחנו ואיך אנחנו חושבים שאנחנו מתנהגים.

ניסוי הילד החסר הדגים את בעיות התפיסה שיש לכולנו, כמו גם את סירובנו להודות בהן. למען האמת, הניסוי הזה חזר על עצמו מאות פעמים, במקומות שונים, עם תוצאות דומות.

חוקרים ערכו גם ניסויים דומים כדי להרחיב את הממצאים המקוריים ולהבין טוב יותר את מנגנוני התפיסה האנושית.

ניסוי הילד האבוד מדגים שני כשלים באינטליגנציה האנושית. ראשית, הטיית קשב. המשמעות היא שבני אדם תופסים רק את מה שהם רואים כרלוונטי, בין אם כן ובין אם לאו. השני הוא הנקודה העיוורת ההטיה. זה מתייחס לנטייה שלנו להאמין שאנחנו פחות מוטים ממה שאנחנו באמת.

" הניסיון מלמד שבתפיסה חזותית, יש אי התאמה בין עובדה פיזית להשפעה נפשית."

-יוסף אלברס-

ניסוי הילד החסר

ניסוי הילד החסר היה פשוט ביותר. החוקרים הציבו סט של פוסטרים בפארק, כולם קרובים מאוד אחד לשני. הכרזות הראו תמונה של ילד והודעה שהילד נעדר. כמה אנשים עצרו לקרוא את הפוסטר.

לאחר מכן, הילד בתמונה הלך לשחק ליד כל אחד מהאנשים שעצרו להסתכל בפוסטר. בכל הזדמנות, הילד נשאר בקרבת מקום מספר דקות, לפני שעזב. עם זאת, בכל מקרה, האנשים לא זיהו את הילד כאחד בכרזה.

דקות לאחר שזה קרה, הופיע מראיין ושאל את האנשים אם הם יוכלו לזהות את הילד בתמונה. כולם ענו כן.

החוקרים תיעדו את כל הסיטואציה במצלמות נסתרות. למעשה, ישנם סרטונים רבים זמינים ביוטיוב שבהם ניתן לראות את הניסוי בפעולה.

ניסוי דומה

ניסוי הילד החסר
ניסוי הילד החסר.

חוקרים ערכו ניסוי דומה בשנת 2016, בפארק וושינגטון סקוור במנהטן, ניו יורק. בהזדמנות זו, ילד בן שש, ילדה באותו גיל, כלב וחתול "ננטשו" כולם בפארק העמוס הזה. הרעיון היה לראות אם מישהו הציל אותם. החוקרים עקבו אחר הכל במצלמות נסתרות.

הראשונה שחולצה הייתה הילדה בת השש. היא נמצאה שלוש דקות בלבד לאחר תחילת הניסוי. אישה ניגשה אליה ושאלה אם היא אבודה, והילדה השיבה שכן. כשהתראיינה, האישה אמרה, "אולי זה היה הרדאר של אמא שלי".

תוך ארבע דקות, אישה חילצה את הכלב. עשר דקות לאחר מכן, אישה חילצה את החתול. עם זאת, למרות הניסוי שנמשך 45 דקות בסך הכל, איש לא הציל את הילד. הוא היה קרוב גם לכלב וגם לחתול, אבל אף אחד לא שם לב אליו.

בניסוי דומה אחר נמצא כי אנשים היו אדיבים ועוזרים לילדים שאבדו ומבקשים עזרה כשהם לבושים היטב וברוב המקרים לבנים. ילדים מגזע אחר, או לבושים גרוע, זכו להתעלמות שיטתית על ידי עוברי אורח.

מה אומר לנו הניסוי?

המסקנה הברורה ביותר שאנו יכולים להסיק מניסוי הילד החסר היא שהתפיסה שלנו לא עובדת כמו שאנחנו חושבים שהיא עושה. אכן, איננו קשובים או מודעים לסביבה שלנו כפי שאנו מדמיינים. בעצם, אנחנו נוטים להתמקד רק במה שמעניין אותנו ולא שמים לב לגירויים אחרים.

יתר על כן, נראה שאנו עמוסים בדעות קדומות מובנות. בניסוי במנהטן, אנשים הניחו שהיצורים השבריריים יותר, בדמות ילדה ושתי חיות קטנות, זקוקות לעזרה. עם זאת, הם התעלמו מהילד. האם זה יכול לנבוע מדעות קדומות סקסיסטיות? למרות שהיה רק בן שש, האם מעמדו הגברי מנע ממנו להשיג הגנה ואהדה?

באופן דומה, הילדים שנראו כעניים או מגזעים אחרים מלבד הלבנים לא נחשבו כראויים לסוג ההגנה המוצע לאחרים. זו אפליה בוטה. מסיבה זו, ניסויים כמו אלה בהחלט צריכים לגרום לנו לעצור ולחשוב.