הבנה ואמונה: ניסוי גילברט
ניסוי גילברט נערך כדי לנסות לפתור ויכוח בן מאות שנים. הוויכוח החל במאה ה-16 בין שני פילוסופים ידועים: רנה דקארט וברוך שפינוזה. השניים חלקו על האופן שבו נוצרות אמונות בבני אדם.
רנה דקארט, שנחשב ל"אבי הרציונליזם", טען שהבנה ואמונה הם תהליכים שונים. ראשית, אנשים רוכשים מידע חדש, אחר כך הם מנתחים אותו, ולבסוף, הם מחליטים אם הם מאמינים בו או לא. במילים אחרות, אמונות הן תוצר של ניתוח מידע.
ברוך שפינוזה, לעומת זאת, ציין משהו שונה. הוא טען שהבנה ואמונה קורות בו זמנית. במילים אחרות, אנשים מאמינים למה שהם שומעים או קוראים מבלי לנתח.
"אינטליגנציה היא מה שאתה משתמש כשאתה לא יודע מה לעשות."
-ז'אן פיאז'ה-
ניסוי גילברט
דקארט ושפינוזה מעולם לא הגיעו להסכמה בדיון. כך, בשנת 1993, דניאל גילברט ועמיתיו ערכו את ניסוי גילברט כדי לבדוק את תקפותה של כל תיאוריה.
השאלה המרכזית של הניסוי הייתה האם הבנה ואמונה הם שני תהליכים נפרדים או תהליכים שהתרחשו בו זמנית.
הם התחילו עם קבוצה של 71 מתנדבים. כל אדם קרא טקסט המפרט שוד. על סמך הטקסט, היה עליהם לבחור עונש הוגן לשודד.
יתר על כן, הטקסט הורכב מקווים ירוקים ואדומים כאחד. הקווים הירוקים מייצגים הצהרות אמיתיות, בעוד שההצהרות האדומות היו שגויות. הם היו צריכים לקחת זאת בחשבון שכן הם הבינו את פרטי השוד והחליטו על עונש הוגן.
הניסוי בעיצומו
ההצהרות הכוזבות, באדום, הכילו מידע על פרטי הפשע. חלק מהטענות הללו גרמו לשוד להיראות אלים יותר. למשל, הם אמרו שהשודד היה חמוש או התנהג בצורה תוקפנית.
מנגד, טקסטים אחרים ניסו "לרכך" את הפשע. לדוגמה, הם אמרו שהשודד היה צריך לפרנס את משפחתו. הם הזכירו את התנהגותו הידידותית וללא מקרים של אלימות.
יתר על כן, ככל שהניסוי התקדם, הבודקים קטעו מחצית מהמשתתפים עם הסחות דעת. החצי השני השלים את התרגיל ללא כל הסחות דעת.
הבודקים ציפו מאלה שהופרעו לפעול בצורה טבעית יותר, דווקא משום שאין להם שליטה על המצב, מה שיגרום להם להתנהג כרגיל.
מסקנות
בסוף הניסוי, היה הבדל משמעותי בין העונשים שניתנה על ידי הקבוצה שהוסחה לעומת הקבוצה שלא הוסחה. בקיצור, הקבוצה שדעתה מוסחת שכחה שהטקסט מכיל הצהרות נכונות ושקריות כאחד.
אלה שהטקסטים שלהם כללו תיאורי שווא הטוענים להתנהגותו האכזרית של השודד נתנו עונשים חמורים כפליים מהאחרים. מי שטענות השווא שלהם נהנו מהפושע נתנו פחות ממחצית העונש.
מצד שני, המשתתפים שדעתם לא הוסחה בזמן הקריאה, לא כללו את ההצהרות הכוזבות. הם נתנו עונשים המתאימים לפשע שבוצע בפועל. מכיוון שהיה להם מספיק זמן לעבד את המידע, הם נתנו עונשים הוגנים יותר.
עם זאת, מה שמטריד בממצאים אלה הוא שבחיי היומיום, מידע אמיתי ושקרי לא היה מקודד בירוק ובאדום.
ניסוי גילברט אישר את רעיונותיו של הפילוסוף ברוך שפינוזה. הם הגיעו למסקנה שהבנה ואמונה אכן מתרחשות במקביל. בעיקרו של דבר, אנשים מחווטים להאמין לכל מה שאומרים להם.
עד לנקודה מסוימת, זה טוב כי אחרת, אנשים היו מבלים את כל חייהם בחיפוש אחר תוקף בכל מה שהם קוראים או שומעים. מצד שני, זה מאוד מדאיג עד כמה קל לבני אדם להאמין למידע שאינו נכון.
