זה בסדר לעשות טעויות אם אתה לומד מהן

לעשות טעויות זה אנושי
לעשות טעויות זה אנושי, אבל כל טעות צריכה ללמד אותנו איך לקום בחזרה וללמוד ממה שקרה.

כאשר תומס אדיסון הודיע לעולם כיצד יצר את הנורה בעלת ההתנגדות הגבוהה, לאחר ניסויים וטעויות רבים, הוא אמר: "זה לא היה אלף ניסיונות לא מוצלחים. זו הייתה המצאה עם אלף צעדים." מה שמלמדות אותנו דבריו של אדיסון הוא מאוד משמעותי: אנחנו יכולים ליפול הרבה פעמים, ולעשות הרבה טעויות, אבל הדבר החשוב הוא תמיד ללמוד מהן.

בין השנים 1878 ו-1880, אדיסון עבד על לפחות 300 תיאוריות על מנת לפתח נורת ליבון יעילה. זה מראה את החשיבות של התמדה וכוח הרצון לא לוותר. כמו גם הרצון לקום בחזרה אחרי מעידה ונפילה.

לומד למעוד

לעשות טעויות זה אנושי, אבל כל טעות צריכה ללמד אותנו איך לקום בחזרה וללמוד ממה שקרה. אין זה מועיל להתבכיין או לחפש הסברים מאנשים אחרים, כאשר הדבר היעיל היחיד לעשות הוא להרהר וללמוד את הלקח שלך.

מגיל צעיר מלמדים אותנו שהאנשים הכי טובים הם אלה שלא מפשלים. מבוגרים מסתירים את העובדה שכדי להגיע לרמת הביצועים שיש להם עכשיו, הם נאלצו לעשות אינספור טעויות בדרך. בזה אחר זה, שוב ושוב.

בשנת 2011 פרסם המגזין Psychology and Aging מחקר שאישר שככל שאנו מתבגרים המוח שלנו לומד יותר מטעויות מאשר מהצלחות. במחקר הושוו תוצאות הלמידה באמצעות ניסוי וטעייה לתוצאות למידה ללא טעויות, באמצעות תרגילי זיכרון. במחקר השתתפו קבוצות של מבוגרים בין הגילאים 20 עד 70.

יושמו שתי שיטות למידה. האחד כלל למידה פסיבית שבה ניתנה למשתתפים קטגוריה, כמו "פרח", ומילה הקשורה אליה, כמו "ורד". השיטה האחרת כללה סגנון למידה "ניסוי וטעייה": בה ניתנה קטגוריה, אך האדם היה צריך לנחש את המילה הקשורה.

המסקנה של מחקר זה הייתה שמבוגרים זכרו את מילות המפתח טוב יותר אם ילמדו אותן באמצעות שיטת הניסוי והטעייה.

כאשר הדבר היעיל היחיד לעשות הוא להרהר וללמוד את הלקח שלך
אין זה מועיל להתבכיין או לחפש הסברים מאנשים אחרים, כאשר הדבר היעיל היחיד לעשות הוא להרהר וללמוד את הלקח שלך.

הסיבה לכך היא שקשישים סובלים מירידה הדרגתית בזיכרון עקב ההזדקנות. אז הם זוכרים דברים טוב יותר אם הם משתמשים בשיטת הניסוי והטעייה, מכיוון שהם צריכים ליצור קשרים מסוימים שדורשים יותר עבודה בתוך המוח.

הצל של פרפקציוניזם

אנשים מסוימים אינם מסוגלים להודות בטעויות שלהם. הם כל כך דורשים מעצמם ומאחרים, שכל טעות נתפסת ככישלון ותבוסה. פרפקציוניזם יכול להיות סגולה במידה מסוימת, במיוחד במשימות חשובות יותר. אבל זה יכול להזיק אם כל זיהוי של טעות יוביל למאבק פנימי ענק.

הימנעות מפרפקציוניזם צריכה להתבסס על קבלת עצמנו ועל הרעיון שהמטרות הן גמישות במידה שהן צריכות להסתגל כדי להתמודד עם כל שינוי בתנאים שלנו. זה לא אומר שעלינו לנטוש את המטרות שלנו, אלא שעלינו לראות אותן במידה מסוימת של ריאליזם. ועלינו ללמוד שיש דרכים שונות להגיע אליהם.

חגגו את ההישגים שלכם. אם נחיה את חיינו היישר מעונש אחד למשנהו, ונשכח טעות אחת רק כשאחרת תופסת את מקומה, נתגעגע לכל מה שנשיג.

נסה לא לחזור על הטעויות שלך

כל טעות טומנת בחובה לקח ללמוד. אבל דבר אחד חיוני, כדאי להימנע מלבצע את אותה טעות שוב ושוב. כי במקרה כזה, אתה לא מתפתח או לומד שום דבר חדש. בכל פעם שאתה מתמודד עם מצב דומה לזה מהעבר שלך, כזה שבו טעית, מומלץ להסתכל פנימה ולשאול את עצמך:

  • מה היו ההשלכות השליליות של הטעויות שלי?
  • האם כדאי לעשות את אותו הדבר כמו בפעם הקודמת ולהסתכן בביצוע אותה טעות?
  • האם אני יכול לעשות משהו שונה?

התשובות לשאלות אלו יעזרו לכם כשיגיע הזמן לפעול, אבל הפעם, בתקווה, בהצלחה רבה יותר...