יש דלתות שעדיף לסגור לנצח
האם זה מצלצל בפעמון? לא פשוט לעזוב מערכת יחסים בבת אחת, אלא להישאר במצב ללא החלטה לזמן מה. לעזוב בשלבים. לא לסגור את הדלת לגמרי, אלא לשמור אותה פתוחה. זה כמו להחלים פצע באמצע הדרך ולא לעשות דבר כדי לתקן אותו. לעזוב בהזדמנות הראשונה פירושו צורך לקבל החלטה. אבל, מעל לכל, זה אומר לא להאריך את הסבל על פני תקופה ארוכה של זמן.
זה אומר להיות אומץ ולקבל את ההשלכות של קבלת ההחלטה הזו. לפעמים אנחנו לא מקבלים את ההחלטה הזו כי אנחנו לא מודעים לנזק שסבלנו ממערכת היחסים. או, אולי אנחנו לא מקבלים את ההחלטה הזו כי אנחנו לא מודעים לתלות הרגשית שמעגנת אותנו לבן הזוג שלנו. בכל מחיר.
תלות רגשית סוחבת את האהבה העצמית שלנו עם הזרם שלה. זה כובש הכל. זה כמו צונאמי עם כוח וכוח גס. זה הורס כל דבר בדרכו, כולל הבסיס שמחזיק את הבתים... אפילו את ה"בית" שלנו.
תלות רגשית כובלת אותנו למה שמזיק לנו
הבית שלנו צריך להיות בנוי על בסיס איתן. הבסיס של כבוד עצמי, אהבה עצמית וטיפול עצמי. אם אין לנו את הבסיס הזה, נחפש אותם במקום אחר. נמכור את עצמנו לכל מי שיראה לנו קצת אהבה. משהו כמו "אני אוהב אותך יותר ממה שאני אוהב את עצמי". משפט טוב לשיר, אבל הרסני לכל לב.
תלות רגשית וחוסר אהבה לעצמנו הם השלשלאות שאנו נושאים שמונעות מאיתנו לנוע בחופשיות. הם עיוורים אותנו והופכים אותנו לבובות של הונאה עצמית ששקענו בה.
לאהוב מישהו אחר זה דבר יפה, אבל אסור לנו לאבד את האהבה שיש לנו לעצמנו. אהבה לאדם אחר היא אף פעם לא תירוץ לדרוך על עצמנו שוב ושוב. לעולם אין לחרוג מהגבולות המגינים עלינו מפני פגיעה. כשאנחנו מדברים על אהבה עצמית אנחנו לא מדברים על להיות נרקיסיסטים ולא לראות אף אחד מלבד עצמנו. אנחנו מתכוונים לגבולות בריאים שגורמים לנו לברוח מדברים מזיקים במקום להסתער עליהם.
הכחשה היא המנגנון שגורם לנו להישאר במערכת יחסים מזיקה
פעמים רבות, מנגנון ההגנה שמאחורי ההתנהגות הזו של עזיבה בשלבים, של הארכת הפרידה או פשוט עיכוב בביטוי המילולי, הוא הכחשה. אעצום עיניים ולא אראה את מה שנמצא ממש מולי. אני אעשה מיליון ואחד תירוצים כל עוד אני לא יכול לראות את המציאות ולהחליט סופית.
אתם בטח מכירים אנשים שמאכילים את ההכחשה שלהם רק כדי שלא יצטרכו להתמודד עם ההשלכות של פרידה. להיות לבד, לעבור את האבל שנגרם כתוצאה מלעזוב מישהו שאהבת, להודות שאהבה לא מצדיקה הכל...אלו תוצאות בלתי נמנעות שעלינו לחיות דרכן.
יש אנשים שלא מפתחים אהבה עצמית ובמקום זה נשארים במערכות יחסים מסובכות שפוגעות בשקט הנפשי שלהם. הם מעדיפים להתמודד עם הכאב מאשר להיות לבד ולסגור את הדלת בפני מערכת יחסים שגורמת להם כל כך הרבה נזק. שוב, הצונאמי גורר אותם. אנחנו הופכים לבובות המודרכות על ידי תלות והכחשה.
סגור את הדלת על כל מה שכואב לך
לכן יש מערכות יחסים שאנחנו חייבים לעזוב במכה אחת. סגור את הדלת, אל תשאיר אותה פתוחה למחצה במשך שבועות, חודשים ואפילו שנים. שמירה על חצי פתוח מעודדת את התלות ואת העיוורון שלנו. אל תפחד לסגור אותו. (ואם אתה מפחד, שתף את זה עם האנשים שהכי אכפת להם ממך, או אם אתה צריך, פנה למטפל... עשה זאת!)
אתה תלמד כל כך הרבה ברגע שתקבל את ההחלטה לעזוב, ומה שתלמד יעזור לך מאוד מכאן ואילך בכל פעם שאתה מתמודד עם מצבים קשים. בדרך זו, הבסיס של חייך יתחזק עם השינוי שאתה עומד לעשות.
אני נותן הרבה עידוד לכל מי שמוצא את עצמו במצב הזה של הדלת סגורה למחצה, אבל עמוק בפנים יודע שזו ההחלטה הטובה ביותר שהם יכולים לקבל אי פעם. בדיוק כפי שאמר אוגוסטין הקדוש, "אושר מורכב מלקיחת בשמחה את מה שהחיים נותנים לנו ולהרפות בשמחה ממה שהחיים לוקחים."
