אהבה צריכה להיות נצחית כל עוד היא נמשכת

זה שאפתני להאמין באהבה נצחית
זה שאפתני להאמין באהבה נצחית, אבל אם ניתן זמן לחולף, נופתע לטובה.

לאהבה צריך שיהיה עתיד, לפחות כל עוד הוא נמשך. במילים אחרות, הוא צריך להרגיש בבירור את קיומו של משהו ששומר על התקווה למה שיבוא. ניצוץ של שותפות של שני לבבות שאוהבים זה את זה. למרות שאנו מודעים לכך ששום דבר אינו נצחי ואף פחות מכך כאשר אנו מדברים על רגשות, האמת היא שמשהו חזק כמו אהבה צריך להרגיש נצחי. לפחות בזמן שהוא קיים.

זה מסובך להתמודד עם המונחים האלה בעולם שמנגב לנו את החיוכים עם כל העומס. אבל האמת היא שכוכבים זורחים רק אם נעצור כדי להביט בהם. כי אם לא היינו, הם אפילו לא היו קיימים עבורנו. אותו דבר קורה עם אהבה, אנחנו צריכים להתבונן בה כדי לדעת אותה.

"השמש יכולה להתענן לנצח;
הים יכול להתייבש ברגע;
ציר העולם עלול להישבר
כמו גביש חלש.

הכל יכול לקרות! המוות עשוי
לכסות אותי במשי הקבורה שלו;
אבל לעולם לא תכבה להבת
אהבתך בתוכי."

"אהבה נצחית" מאת גוסטבו אדולפו בקאר.

אהבה נצחית לא נמצאת, היא בנויה

לפעמים אנחנו מרגישים שאהבה היא כבר לא מה שהייתה פעם, שהיא התעוותה. אז אנחנו מתאכזבים בגלל שאנחנו לא באמת מכירים את בני הזוג שלנו, בגלל שאנחנו לא בטוחים שהם "אהבת חיינו", ומשום שאנחנו לא מצליחים להבין שאהבה היא הרבה יותר מהמיידיות של שני גופים שאוהבים כל אחד. אחר.

לאהבה צריך שיהיה עתיד, לפחות כל עוד הוא נמשך
לאהבה צריך שיהיה עתיד, לפחות כל עוד הוא נמשך.

אולי, לפעמים, אהבה היא לא רצינית כי אנחנו לא מאפשרים לה להיות. כי אנחנו חוששים מכישלון ולא מאמינים בניסים או באגדות. אבל אהבה אמיתית לא בנויה מרעיונות היפר-רומנטיים מסיפורי דיסני.

זה כאילו הגוף והצרכים שלנו גורמים לנו לאבד את הצפון שלנו. אתה לא בוחר במי אתה מתאהב, לא את הרגע, ולא את המקום. זו לא אהבה, זה משהו אחר. אהבה היא יותר טרנסצנדנטית וטהורה.

אשליה של חיים משותפים

האשליה או הרעיון שהאהבה שלנו תימשך מייצרת ביטחון ופרויקטים משותפים. שני המרכיבים הללו הם בסיסיים להשגת אושר ויציבות במערכת היחסים שלנו.

עלינו להיות אמיצים ולהתחייב לרגעים. כי לאהבה אין תועלת אם ננעל אותה מלכתחילה ולא מאמינים בכוחה או בחוזקה. זה מה שמסמן את התהום בין בן זוג לבן זוג לחיים.

אם אנחנו מדברים על אהבה אמיתית, אנחנו מדברים על משהו שאי אפשר להגדיר או להגביל. אנחנו אפילו לא יכולים לשלוט בה או לקשור אותה, כי האהבה היא כל כך נמרצת שהיא אפילו לא מרגישה פגיעה בעירום.

אז צריך לחוות את זה כאילו החיים היו נצחיים אבל לא לאחור. אנחנו נהנה יותר אם נצליח לעורר את חוסר הסבלנות ולא נמהר לעבור את השלבים. בסופו של דבר, עלינו להיפטר מהפחד שלנו מארעיות, משינוי וממחזורי האהבה.

זה שאפתני להאמין באהבה נצחית, אבל אם ניתן זמן לחולף, נופתע לטובה. לא מדובר בקניית שמים ובמשכן של חיינו, מדובר בשכרת מגרש בה אנו מרגישים שאנו בגן עדן. ואתה יכול להשיג את זה רק כאשר אתה לא שם גבולות אבסורדיים לרגשות שלך.