להיות קרוב למוות עושה אותנו אמיצים
להיות קרוב למוות עושה אותנו אמיצים. כאשר חיינו בסכנה, הפחדים שלנו נעלמים, הספקות שלנו מפסיקים לייסר אותנו, ואנחנו מתחילים להתחרט שלא עשינו את הדברים שהשארנו לתקופה מאוחרת יותר. עד כמה שהמוות מפחיד אותנו, הוא גם ממלא אותנו בגבורה שלא הייתה ידועה לנו קודם לכן.
אנו מודעים לכך שכל דקה חשובה, ושעלינו להתחיל להיות יותר מודעים. אבל אנחנו דוחים כי אנחנו נותנים עדיפות לפרויקטים, עבודה, דאגות ודברים אחרים שגוזלים את הזמן שלנו, שאנחנו לא מעריכים מספיק. זה קורה עד שהחיים שלנו תלויים על חוט ואנחנו מבינים כמה טעינו.
"כשאתה מרגיש את קרבתו של המוות, אתה מסתכל לתוך עצמך ולא מוצא יותר מבנאליות, כי החיים, לעומת המתים, הם בנאליים בצורה בלתי נסבלת".
-מיגל דיליבס-
קח סיכון, אל תישאר עם רצונות לא ממומשים
רצית להגיד את זה, אבל פחדת מדי מדחייה. האפשרות לאבד אותם גרמה לך לסגת. מבוכה, ספקות, להגיד לעצמך שזה באמת לא משנה - כל זה גרם לך לתהות "מה היה קורה אם...?" אתה נשאר עם אוסף של אי ודאות שיישאר איתך לנצח, שלא תוכל להתנער מהם. הדבר החשוב ביותר כעת הוא למנוע מערימת אי הוודאות הזו לגדול.
אנו נעשים אמיצים כאשר אנו קרובים למוות ומתחילים לראות את הגישות הללו כמטופשות. אנו מאשימים ונוזים בעצמנו על כך שלא היה לנו האומץ לומר או לעשות מה שרצינו כשהתעורר הרצון לראשונה. בשלב זה, אם עדיין יש לנו זמן, אנחנו מנסים למצוא פתרון לכל זה. אם לא, האשמה מתחילה לחנוק אותנו.
החיים מלמדים אותנו להעריך אותם דרך החוויות שלנו. אבל היא עושה זאת בצורה מתוחכמת, וההשפעה השלילית המתמשכת במצפוננו היא קצרה. זוכר את האדם הזה שהיה כל כך חשוב לך, אבל לא באמת הערכת אותו עד שאיבדת אותו? זה היה אז שהבנת את מה ששמעת לעתים קרובות כל כך, אבל אף פעם לא הקשבת: "תעריך אנשים כשיש לך אותם, לא כשאתה מאבד אותם."
"יש צורך לקחת סיכונים, ללכת בדרכים מסוימות ולנטוש אחרים. אף אחד לא יכול לקבל החלטות בלי פחד".
-פאולו קואלו-
תירוצים פלשו אליך כמו עיסוקים ומחשבות שליליות. אתה משתמש בהם כמגן כדי שלא תצטרך להתאמץ, כדי שתאמין ברעיון המחניק אך המנחם שאין לך מספיק זמן, שאתה לא מספיק טוב, שאתה לא צריך לעשות את החלטה להתחיל מערכת יחסים עם האדם שאתה אוהב...
אתה מסתיר את הדברים שאתה כל כך רוצה לחוות מאחורי גישה מגבילה שגורמת לך לחשוב שאתה לא יכול להשיג אותם.
מה יש לך להפסיד?
אולי קרבתו של המוות גורמת לנו לאמיצים כי אין לנו יותר מה להפסיד. למי אכפת אם יגידו כן או לא? למי אכפת אם ידחו אותך? באותם רגעים כל שנותר הוא לנסות, כי אם התשובה חיובית תרוויח משהו, ואם הוא שלילי לא תפסיד כלום.
זו הגישה שאתה צריך לחיות איתה היום, מחר ולנצח. הצבתם חומות רבות בראשכם עקב טראומה, חוויות שאתם רוצים לשכוח ונסיבות אחרות שגרמו לכם לחוסר ביטחון. אבל העניין הוא שכרגע התשובה היא כבר לא. קבל את זה, ואתה לא צריך לפחד להיכשל. כי מה שאתה מפסיד, ממילא לא היה לך קודם. אז קח את הסיכון!
רבים מהמכשולים שאתה רואה הם תוצר יוצא דופן של הדמיון שלך. מחסומים שגם הפחדנים וגם האמיצים יוצרים. ההבדל הוא שאנשים אמיצים מתמודדים איתם, בעוד שפחדנים מחמירים אותם בכך שהם נמנעים מהם.
אנשים אמיצים מתנערים מכל אמונה מגבילה שיש להם ואל נותנים לאף אחד להחדיר בהם את הפחד מהלא נודע. לעתים קרובות אנו מתרוצים ומנסים להתנות את עתידנו. אנחנו מניחים ומצפים. אבל אם אנו מודעים לכך שהעתיד אינו צפוי ושהוא טומן בחובו הפתעות רבות, מדוע אנו מתרחקים ממנו?
"כשאין לך כלום, אין לך מה להפסיד."
-כביר-
ציפיות, גאווה, פחד מלעג, פחד מכישלון... כל זה נעלם כשהמוות קרוב. זה נראה לא ייאמן שהדבר שאנחנו הכי מפחדים ממנו - האימה של היעלמות, מליפול לשכחה - הוא מה שהופך אותנו לאמיצים ביותר. הסוף הזה, שתמיד חשבנו שייקח שנים להגיע, הוא מה שעושה אותנו אמיצים כשאין לנו יותר את ההזדמנות להיות אמיצים.
