אמנזיה דיסוציאטיבית: השכחה הנגרמת על ידי טראומה

אמנזיה דיסוציאטיבית או אמנזיה תפקודית
בפסיכולוגיה זה נקרא אמנזיה פסיכוגני, אמנזיה דיסוציאטיבית או אמנזיה תפקודית.

אמנזיה דיסוציאטיבית מאופיינת בשכחה של אירוע בעל מטען שלילי גבוה. בפסיכולוגיה זה נקרא אמנזיה פסיכוגני, אמנזיה דיסוציאטיבית או אמנזיה תפקודית. שכחה זו אינה נגרמת על ידי פתולוגיה גופנית ניתנת לזיהוי. יתר על כן, שחזור המידע שנשכח יכול להיווצר באופן טבעי או באמצעות טיפול פסיכולוגי.

יש חוויות טראומטיות שיכולות לסמן אותנו לכל החיים. חוויות אלו יכולות לשנות גם כמה היבטים של חיינו ושל מערכות היחסים שלנו. סבל עז יוצר השפעה חזקה, ובמטרה להגן על עצמנו, מערכות הנפש שלנו הופכות את האירוע הטראומטי או מאפיינים מסוימים הקשורים אליו לבלתי ניתנים לשחזור לזיכרון שלנו.

ישנן אוכלוסיות ספציפיות או מצבים קונקרטיים שבהם אמנזיה דיסוציאטיבית שכיחה. חיילים שצפו במלחמה, אנשים שסבלו מהתעללות מינית בינקותם, ונפגעי אלימות במשפחה, אסונות טבע או פעולות טרור, הם כמה דוגמאות.

בריחה דיסוציאטיבית: אובדן זהות עקב לחץ

זה לא רק על שכחת אפיזודה קונקרטית. יש גם אובדן הזהות של האדם. אנשים שנחשפים לאירוע עם מאפיינים אלה יכולים ללכת לאיבוד מחוץ למקום מגוריהם, ולנטוש את עיירותיהם ומשפחותיהם. מצב זה יכול להימשך בין כמה שעות לשנים אפילו. במקרים בהם הבריחה הדיסוציאטיבית נמשכת זמן רב, האדם יכול אפילו ליצור זהות חדשה, עם משפחה חדשה ועבודה חדשה.

במקרים מסוימים, זה יכול לקרות כרצון סמוי "לברוח" ממצב שלילי. זכור, זו לא מחלה, אלא שכחה של הזהות שלך בתגובה למצב מלחיץ מאוד. במהלך הפרק של בריחה דיסוציאטיבית, הנבדק יכול להיראות נורמלי ולהראות התנהגות נורמלית.

אמנזיה דיסוציאטיבית מאופיינת בשכחה של אירוע בעל מטען שלילי גבוה
אמנזיה דיסוציאטיבית מאופיינת בשכחה של אירוע בעל מטען שלילי גבוה.

כשהפרק נגמר, האדם מוצא את עצמו במקום לא ידוע בלי שום מושג איך הגיע לשם. בדרך כלל הוא לא זוכר מה קרה במהלך הפרק, אם כי הוא מתחיל לזכור את כל מה שהתרחש לפני הפרק. לפעמים ההתאוששות של הזהות הקודמת מתרחשת בהדרגה, למרות שיש כמה פרטים שאולי לעולם לא ישוחזרו.

אמנזיה דיסוציאטיבית ספציפית למצב

אמנזיה מנותקת משפיעה על אפיזודות קונקרטיות שנחוויות כטראומטיות ועשויות להשפיע קשות על האדם. למרות שהאדם לא זוכר את הפרק, זה עדיין משפיע על ההתנהגות שלו. למשל אישה שסבלה מהתעללות מינית במעלית לא זוכרת את הפרק עצמו. עם זאת, היא עדיין נמנעת משימוש במעליות והרעיון להשתמש במעליות גורם לה להרגיש בחילה.

הזיכרונות של האירוע משוחזרים בדרך כלל, אם כי קשה לקבוע כמה מהמידע המשוחזר הוא אמיתי או כמה ממנו מעורבב עם מידע שקרי. אובדן הזיכרון הנגרם כתוצאה מטראומה יכול להופיע בצורות שונות.

  • אמנזיה מקומית: אפיזודה קונקרטית נשכחת, בדרך כלל האירוע הטראומטי.
  • אמנזיה מתמשכת: לא ניתן לזכור דבר מהאירוע הטראומטי ועד לרגע הנוכחי.
  • אמנזיה כללית: האדם אינו יכול לזכור נתונים כלשהם בהתייחס לזהותו, לא מי הוא ולא היכן הוא גר. סוג זה של אמנזיה מתרחש במקרים קיצוניים מאוד ואינו שכיח במיוחד.
  • אמנזיה סלקטיבית: ניתן לזכור רק כמה היבטים של החוויה.
  • אמנזיה שיטתית: אובדן זיכרון של מידע מסוים. כל מה שקשור לאמא שלהם, למשל.

טיפול והחלמה של הזיכרונות

אמנזיה דיסוציאטיבית לא חייבת להופיע מיד לאחר התרחשות האירוע המלחיץ, היא יכולה להופיע שעות או אפילו ימים לאחר מכן. במקרים מסוימים עשויים להיות פלאשבקים של האירוע, כפי שקורה בהפרעת דחק פוסט טראומטית. עם זאת, במקרה הספציפי הזה, האדם אינו יודע שהתוכן הוא אמיתי.

ברוב המקרים ישנן בעיות התנהגות, עייפות, בעיות שינה, דיכאון ושימוש בסמים. הסיכון להתאבדות עולה כאשר הזיכרון מתאושש, והאדם נזכר פתאום במה שקרה. בשימוש בטיפול האדם מקבל עזרה על מנת לנהל את החוויה הטראומטית באמצעות תמיכה משפחתית. הטיפול גם עוזר לאדם לפתח אסטרטגיות התמודדות.

נעשה שימוש גם בטכניקות היפנוזה קליניות. באמצעות טכניקות הרפיה וריכוז, הפרט מצליח להגיע למצב תודעה שונה, המאפשר לאותו אדם לחקור את המחשבות, הרגשות והזיכרונות שהמוח המודע שלו חוסם. סוג זה של אסטרטגיה אינה נקייה מסיכונים, ואפשר "לשחזר" זיכרונות כוזבים או לזכור חוויות טראומטיות ביותר.