8 שלבי החיים על פי אריקסון

הוא הבין את ההתפתחות שלנו כרצף של שמונה שלבי חיים המתבטאים לאורך מחזור החיים
הוא הבין את ההתפתחות שלנו כרצף של שמונה שלבי חיים המתבטאים לאורך מחזור החיים.
אריקסון היה חלוץ בהתחשב בכך שהתפתחות העצמי היא תהליך לכל החיים. הוא הבין את ההתפתחות שלנו כרצף של שמונה שלבי חיים המתבטאים לאורך מחזור החיים.

בתוך השדה הפסיכואנליטי, אנו יכולים למצוא מחברים העוקבים אחר הנחות היסוד של הפסיכואנליזה של פרויד באופן אורתודוקסי ואחרים שמשנים את ההנחות הללו בדרך כלשהי. אריק ה. אריקסון היה אחד האחרונים, כאשר הרחיב ושינה את התיאוריה הפרוידיאנית. הוא הדגיש את השפעת החברה על האישיות המתפתחת ולא ראה בסביבה המשפחתית אחראית בצורה אחידה. כמו כן, הוא הציג שמונה שלבי חיים, עליהם נדבר במאמר זה.

במודל הגנטי שלו, פרויד שקל רצף של שלבים שדרכם כל אדם יעבור מלידה ועד בגרות. הוא כינה את רצף השלבים הזה "שלבים של התפתחות פסיכו-מינית". עבור הפסיכואנליזה, המיניות היא ממד בעל חשיבות עליונה, שכן היא מהווה את אחד המקורות העיקריים של אנרגיה חיונית המשפיעה על התנהגות אנושית.

פרויד כינה את האנרגיה החיונית הזו ליבידו, שהיה צריך להדחיק ולהרחיק מהתודעה כדי לא לעורר שום קונפליקט.

עבור פסיכואנליזה אורתודוקסית, האנרגיה המינית הזו לא מופיעה לראשונה בגיל ההתבגרות. הם אומרים שזה קיים מלידה, וחשוב מכך, לפי פרויד, כל שלב קשור לצד הרגשי והמיני שלנו. בשל כך, פרויד פיתח חמישה שלבים: אוראלי, אנאלי, פאלי, חביון ואיברי מין.

שמונת שלבי החיים
שמונת שלבי החיים.

אריקסון, מצדו, לא מייחס להתפתחות פסיכו-מינית את אותה חשיבות כמו קודמו. הוא התמקד יותר בתפקיד ההשפעה החברתית בהסבר האבולוציה של נפש האדם. בגלל זה, הוא פיתח שלבים של התפתחות פסיכו-סוציאלית.

בכל שלב חיוני בא לידי ביטוי משבר שעל האדם להתגבר עליו כדי לעבור לשלב הבא.

שמונת שלבי החיים

אריקסון היה חלוץ בהתחשב בכך שהתפתחות העצמי היא תהליך לכל החיים. הוא הבין את ההתפתחות כרצף של שמונה שלבים המתבטאים לאורך מחזור החיים האנושי. בכל שלב, הפרט צריך:

  • לענות על הצרכים שלהם.
  • לפתח את היכולות שלהם.
  • הגיבו לדרישות הסביבה המתאימה לגילם.

אם האדם לא יפתור את המשברים, אז הם לא יתפתחו בהצלחה. לכן, לדברי אריקסון, יש צורך להשלים בהצלחה שלב אחד כדי לעבור בצורה נכונה לשלב הבא. אלו הם שמונת השלבים של אריקסון:

  • אמון בסיסי מול חוסר אמון. זה מתרחש מלידה עד גיל שנה בערך. בשלב זה של החיים, תינוק צריך לסמוך על אחרים שיענה על הצרכים הבסיסיים ביותר שלו. ילדים יכולים ללמוד לראות את העולם כמקום מסוכן אם המטפלים שלהם דוחים אותם בכל דרך שהיא, או אם הוריהם מגינים יתר על המידה, מראים לילד שהעולם יכול להיות מקום מסוכן ולא מאפשרים להם לחקור אותו בבטחה. כאן, הדמויות החברתיות המרכזיות הן המטפלות העיקריות או דמויות התקשרות אחרות.
  • אוטונומיה מול בושה וספק. זה מתרחש בין הגילאים שנה עד שלוש. ילדים צריכים להתחיל ללמוד להיות אוטונומיים מבחינת לבוש, שינה או אכילה. אם הם לא מצליחים לעשות זאת, הם עלולים לפקפק ביכולותיהם ולהרגיש מבוכה לגבי עצמם. כאן, הסוכנים החברתיים הם ההורים.

יוזמה מול אשמה

  • יוזמה מול אשמה. בשלב זה, המשימה של הילד היא להרגיש שיש לו יוזמה ושאם הם עושים זאת היטב, אז זה לא אמור להתנגש עם זכויות, הרשאות או מטרות של אחרים, ולא ייצור אצלם שום אשמה. הסוכן השותף כאן הוא המשפחה. שלב זה מתרחש בין הגילאים שלוש עד שש.
  • חריצות מול נחיתות. מגיל שש עד בערך 12 ילדים נכנסים לתקופה שבה משווים אותם לילדים אחרים. כתוצאה מכך, עליהם לשלוט במיומנויות חברתיות ואקדמיות כדי להרגיש בטוחים מספיק להתמודד עם מצבים אלו. כישלון בהקשר זה יוביל לרגשי נחיתות. הסוכן החברתי כאן הוא המורה.
  • זהות מול בלבול תפקידים. שלב זה מתרחש מגיל 12 עד 20. כשהם מגיעים לגיל ההתבגרות, הילד מנסה למצוא את זהותו. עליהם לבסס זהויות חברתיות ועיסוקים בסיסיים, כדי שלא יתבלבלו לגבי התפקידים שימלאו כמבוגרים. הסוכנים החברתיים המרכזיים הם עמיתיהם.

אינטימיות מול בידוד

  • אינטימיות מול בידוד. בבגרות המוקדמת ובשנות הארבעים לחייהם, הדבר העיקרי שהם צריכים לעשות הוא ליצור חברויות חזקות ולהשיג תחושה של אהבה וחברות. אם הם לא משיגים זאת, אז הם חווים תחושות של בידוד או בדידות. הסוכנים החברתיים הם שותפים, בני זוג וחברים.
  • פרודוקטיביות מול סטגנציה. מגיל 40 עד 65 שנים. המשימה בשלב זה היא להגביר את התפוקה בעבודה, ללמד ולגדל את המשפחה ולתת מענה לצרכי הצעירים במשפחה. אם הם לא ייקחו על עצמם את האחריות הללו, הם יקפאו ויפולו לריכוז עצמי. הסוכנים החברתיים כאן הם בני זוג/בני זוג, ילדים ונורמות תרבותיות.
  • שלמות העצמי נגד ייאוש. בגיל מבוגר, מגיל 65 ואילך, מבוגרים נוטים להסתכל אחורה על חייהם ועשויים למצוא חוויה משמעותית, פרודוקטיבית ומאושרת, או אכזבה גדולה מהבטחות ויעדים שלא מילאו. החוויות של האדם עצמו, ובעיקר החוויות החברתיות, קובעות את הדרך שבה נפתר המשבר הסופי הזה. הגורם החברתי המרכזי הוא המין האנושי.

כוחו של האגו

כפי שראינו זה עתה, אריקסון מציע שעלינו לפתור כל משבר שמתעורר בשלבי החיים השונים של התפתחותנו. על ידי פתרון כל קונפליקט, האדם יגדל מבחינה רגשית ופסיכולוגית. עם זאת, לא רק שחשוב לפתור את הקונפליקטים המתעוררים, אלא גם הכרחי לרכוש את המיומנויות שיעזרו לנו להתמודד עם קונפליקטים אלו.

אם אנו רוכשים את המיומנויות הללו, הודות לסוכנים החברתיים שלנו, ומצליחים לפתור את כל המשברים המתעוררים, אז עלינו להיות חופשיים מכל פסיכופתולוגיות. עם זאת, חשוב לזכור שאם לא נצליח אז אנחנו עלולים להיתקע בחלקם ולא נוכל להתפתח בצורה נכונה.

כאשר אנו רוכשים את הכישורים הדרושים, נחווה תחושת שליטה מתגמלת, הנקראת כוח אגו.