הגשרים של מחוז מדיסון

שנורא משעמם מהחיים שלה
עלילת הסרט נצחית: אישה נשואה, רעיה ואמא טובה, שנורא משעמם מהחיים שלה.

החלומות הישנים היו חלומות טובים; הם לא הצליחו, אבל שמח שיש לי אותם.

"אני לא רוצה להזדקק לך."

"למה?"

"כי אני לא יכול לקבל אותך."

פרנצ'סקה ג'ונסון חיה חיים שקטים בחווה עם בעלה וילדיה. כשמשפחתה הולכת ליריד המדינה, פרנצ'סקה מוצאת את עצמה לבד בבית. יום אחד, היא מקבלת מבקר בלתי צפוי, רוברט קינקייד, צלם של נשיונל ג'יאוגרפיק שמבקר במחוז מדיסון כדי לצלם תמונות של גשרים ישנים.

הם נופלים במהירות לתוך רומן אהבה נלהב.

הסרט הזה של קלינט איסטווד ("רוכב חיוור", "צייד לבן לב שחור") היה הפסקה מהנורמה עבור השחקן והבמאי. הקהל היה רגיל שהוא מככב וביים תפקידי אקשן כמו "טרילוגיית הדולרים" ("אגרוף דולרים", "בעוד כמה דולרים" ו"הטוב, הרע והמכוער") ויצירות מופת כמו "High Plains Drifter", "Bird" ו"Unforgiven". ב-1995, לעומת זאת, איסטווד ניסה ז'אנר אחר.

החלפת אקדח בזר פרחים וחיוך, איסטווד תפס את התפקיד, לצד מריל סטריפ מרשים לא פחות.

עלילת הסרט היא נצחית: אישה נשואה, רעיה ואמא טובה, שנורא משעמם מהחיים שלה. יום אחד היא פוגשת גבר כל כך מושך ומעניין שזה מוביל אותה להטיל ספק בכל דבר. האם זה שווה את הכאב של בגידה בבן הזוג שלך בשביל פנטזיה קצרה?

כולנו מצאנו את עצמנו במצבים שאינם בשליטתנו ובאמת בוחנים אותנו. לפעמים אנחנו לא יכולים שלא להימשך למישהו, בין אם בגלל האישיות שלו, המראה שלו וכו'. אם, כמו במקרה של פרנצ'סקה, אנחנו חיים חיים משעממים, ללא צבע או התרגשות, סביר יותר שנראה אדם אחר כדרך מתוך השעמום שלנו. השעמום שלנו וחוסר הביטחון הנלווה גורמים לזר המושך הזה להיראות כמו כל מה שאי פעם רצינו להיות או שיהיה לנו.

מצב היחסים שלנו עם "האדם האחר", בן/בת הזוג או בן/בת הזוג שלנו, יכול גם הוא להיות גורם תורם לשאלה אם אנו תועים. אם אנחנו מרגישים נטושים או לא מוערכים, סביר מאוד שבמוקדם או במאוחר נסתכל מחוץ למערכת היחסים שלנו בחיפוש אחר הדבר הזה שכולנו רוצים: להיראות ולהעריך.

מצד שני, אם אשתנו או החברה שלנו, הבעל או החבר שלנו, מתייחסים כפי שאנחנו רוצים ולדבר שמגיע לנו שיתייחסו אליו, ואנחנו עדיין מנהלים עניינים, זה בגלל שאנחנו אגואיסטים ובגלל שזה בטבע שלנו להיות לנצח. לא מרוצה, לא משנה כמה טוב לנו.

אם מישהו בוגד, האם זה הופך אותו לאדם רע? לא בהכרח. כולנו עושים סוגים שונים של טעויות. אבל זה הופך לבעיה כשאלה הופכות לטעויות חוזרות ונשנות, ומי שבוגד ללא הרף ובוגד בבן זוג יכול להיקרא רק דבר אחד: שקרן ורמאי.

אחרי הכל, אף אחד לא רוצה שבן זוגו לא יהיה נאמן. מדוע אם כן כל כך הרבה אנשים מתייחסים לאחרים בדרכים שהם עצמם ישנאו שיתייחסו אליהם? אולי כולנו, החברה בכלל, לא יותר מאשר צבועים.