ילדים בריאים הם ספונטניים, רועשים, רגשיים וצבעוניים
ילדים לא נולדו כדי להישאר בשקט, לא לגעת בדברים, להיות סבלניים או לבדר את עצמם. ילדים לא נולדו כדי להישאר בישיבה, לצפות בטלוויזיה או לשחק בטאבלט. הם לא רוצים להיות בשקט כל הזמן.
הם צריכים לזוז, לחקור, למצוא דברים חדשים, ליצור הרפתקאות ולגלות את העולם סביבם. הם לומדים, ספוגים, שחקנים טבעיים, מחפשי אוצרות, רעידות אדמה חזקות.
ילדים הם נשמות חופשיות, טהורות שרוצות לעוף, לא לעמוד מהצד או להיות כבולים. בואו לא נהפוך אותם לעבדים של החיים הבוגרים, תמיד ממהרים וחסרי דמיון, כמו הדור הבוגר הנוכחי.
בואו לא נכלא אותם בעולם האכזבה שלנו. בואו נעודד את יכולת הפליאה שלהם ונבטיח להם עולם רגשי, חברתי וקוגניטיבי עשיר בגירויים, בריח של פרחים, בהבעה חושית, באושר ובידע.
מה קורה במוח של ילד שמשחק?
היתרונות של משחק בכל הרמות (פיזיולוגי, רגשי, התנהגותי וקוגניטיבי) אינם בגדר תעלומה. למעשה, אנו יודעים על השפעות רבות הקשורות זו לזו של משחק:
- זה מווסת את מצב הרוח והחרדה שלהם.
- זה מקדם קשב, למידה וזיכרון.
- זה מפחית מתח נוירולוגי ומקדם רוגע, רווחה ואושר.
- זה מגביר את המוטיבציה הפיזית כשהשרירים שלהם זזים ודוחפים אותם לשחק.
- זה מעדיף דמיון ויצירתיות, ועוזר להם ליצור פנטזיה סביבם.
החברה עודדה היפר-הורות, או אובססיה הורית לגבי שילדיהם ירכשו יכולות ספציפיות שיבטיחו להם עבודה טובה בעתיד. אנחנו שוכחים, כחברה וכמחנכים, שילדים שווים יותר מהציונים שלהם, וכשאנחנו מתעקשים לתת עדיפות לתוצאות, אנחנו מזניחים את כישורי החיים שלהם.
הילדים הקטנים שלנו צריכים שנאהב אותם, לא בגלל ההישגים והכישלונות שלהם, אלא בגלל שהם עצמם, ייחודיים מטבעם. כילדים, אנחנו לא אחראים על איך שאנחנו גדלים, אבל כמבוגרים אנחנו אחראים לחלוטין לתקן את זה.
שמור על ילדות פשוטה
אנחנו תמיד אומרים שכל אחד הוא ייחודי, אבל לא נראה שבאמת הפנמנו את זה. זה בא לידי ביטוי בעובדה הפשוטה שקבענו מערכת כללים שיש לפעול לפיהם כדי לגדל את כל הילדים.
זו טעות ענקית, והיא לא מתיישבת כלל עם הרעיון שכל אחד הוא ייחודי. לכן, אין זה מפתיע שהאמונות שלנו והמעשים שלנו נמצאים בקונפליקט מתמיד כשאנחנו מגדלים ילדים.
כמו כן, כפי שהצהירה הפרופסור והיועצת קים פיין, אנו מגדלים את ילדינו עם:
- יותר מדי אינפורמציה.
- יותר מדי דברים חומריים.
- יותר מדי אפשרויות.
- יותר מדי חיפזון.
אנו מונעים מהם לחקור, לשקף ולהשתחרר מהמתחים של חיי היומיום. אנחנו דוחסים אותם בטכנולוגיה, צעצועים ופעילויות בית ספר וחוץ בית ספרי. אנחנו מעוותים את הילדות שלהם, ועוד יותר גרוע, אנחנו מונעים מהם לשחק ולהתפתח.
כיום, ילדים מבלים פחות זמן באוויר הצח מאשר אנשים בכלא. למה? מכיוון שאנו שומרים אותם "מבודרים ועסוקים" בפעילויות אחרות שנראה לנו נחוצות יותר, מנסים לשמור אותן בתוליות ולא מוכתמות בבוץ. זה לא מקובל ומדאיג ביותר. בואו נסתכל על כמה סיבות מדוע עלינו לשנות זאת:
- היגיינה מוגזמת מגבירה את הסיכוי שלהם לפתח אלרגיות, כפי שהוכיח מחקר שנעשה על ידי בית החולים גטבורג בשבדיה.
- לא לתת להם ליהנות מאוויר צח הוא סוג של עינויים שנועל את הפוטנציאל היצירתי וההתפתחותי שלהם.
- הישארות דבוקה לטלפונים הסלולריים, הטאבלטים, המחשבים או מסכי הטלוויזיה שלהם מזיקה מאוד מבחינה קוגניטיבית, רגשית, פיזיולוגית והתנהגותית.
אנחנו יכולים להמשיך, אבל בשלב זה אני חושב שרובם כבר מצאו אינספור דוגמאות איך אנחנו הורסים את הקסם של הילדות. כפי שאמר המחנך פרנצ'סקו טונוצ'י:
"החוויות של הילדים צריכות להזין את החינוך שלהם: חייהם, ההפתעות שלהם, התגליות שלהם. המורה שלי תמיד גרמה לנו לרוקן את הכיסים שלנו בכיתה, כי הם היו מלאים בראיות של העולם החיצון: חרקים, חוטים, קלפים, שקעים... אבל היום צריך לעשות הפוך, צריך לבקש מהם להראות לנו מה הם נושאים בכיסם. כך בית הספר נפתח לחיים, מקבל ילדים עם הידיעה שיש להם ועובד סביבו".
זו, ללא ספק, דרך הרבה יותר בריאה לעבוד איתם, לגדל אותם ולהבטיח את הצלחתם.
