החיים דורשים אומץ וכוח פנימי
חזק הוא לא מישהו עם שרירים ענקיים. כוח אמיתי שוכן בנפשו של מי שמתמודד עם מצוקות ואינו בורח, שמותיר אחריו כאב לאחר שחלף. החיים קשים. החיים דורשים אומץ לב של היצורים החכמים שמצליחים לכבוש את שטח הפחד.
בדיוק כפי שהאינטואיציה שלנו אומרת לנו, פחד ואומץ יוצרים סוג מסוים של בינארי. כל מעשה של אומץ כרוך בהתמודדות עם פחד. בגלל זה, הייסורים המשתקים הנשלטים על ידי האמיגדלה, המוח הפרימיטיבי שלנו החבוי עמוק בתוך המוח, יכול לשחרר אסטרטגיות נפלאות. החוסן ניזון מהאויב של עצמו: פחד.
"האידיאלים שהאירו את דרכי, ופעם אחר פעם נתנו לי אומץ חדש להתמודד עם החיים בעליזות, היו טוב לב, יופי ואמת."
- אלברט איינשטיין
ד"ר סטנלי ג'ק רחמן, פרופסור באוניברסיטת קולומביה הבריטית בקנדה, הוא אחד המומחים המובילים בהפרעות חרדה. בספרו פחד ואומץ הוא מסביר לנו שאומץ, במציאות, הוא תכונה נפשית. לכולנו יש את זה, גם אם זה לא מובן מאליו בהתחלה.
אף על פי כן, לא תמיד נוכל להפעיל את המנגנון הפנימי השולט באומץ. עמוק בתוכנו, אנו עשויים לשמוע קול לוחש "תעשה את זה, אתה חייב להמשיך להתקדם".
אנחנו נסביר לך איך לעשות את זה.
החיים דורשים אומץ אבל הפחד הוא בן לוויה הנאמן שלנו
רובנו עוברים חלק מחיינו לבושים באשליית שווא. אף אחד לא מוכן באמת למצוקה, למעשה, עד שנגיע אליה, אולי אפילו לא נאמין שהיא קיימת. אנו עשויים להאמין שמצוקות, סכנה ואיומים קיימים רק בטלוויזיה. אולי אנחנו רואים אותם במלחמות שאינן שלנו, כאב רחוק שאנחנו יכולים להזדהות איתו לרגע ואז לשכוח.
סוג זה של הונאה עצמית הוא רק מנגנון הגנה. למרות זאת, כאשר אנו מאבדים סוף סוף שיווי משקל ובחיים מציגים את הצד המאיים שלו, המוח שלנו מגיב. הפחד פונה אותנו. פחד הוא מנגנון ההישרדות החזק ביותר שיש לנו. זה נכון מסיבה אחת פשוטה: הפחד מעמיד אותנו בכוננות כדי להגיב כשאנחנו מתמודדים עם איום. ככה אנחנו שורדים.
כעת, רחוק מניהול הפחד, אנו יוצרים ממנו חבר נאמן. אנחנו מסרבים לעשות שום דבר בלעדיו. אנחנו נותנים לזה כל כך הרבה כוח שאנחנו מאבדים את כוח הרצון שלנו. בהדרגה אנו מפנים את מקומם לחרדה, למורת ה"מה יקרה" וחמור מכך, ל"כל מה שהולך לקרות הולך להיות גרוע יותר".
חשוב להקפיד על כמה דברים ברורים. אומץ לא מרמז על היעדר פחד. האומץ נמשך גם מול הפחד. למעשה, הפעמים היחידות שבהן אנו באמת אמיצים הן כאשר הפחד הקיף את ליבנו, ומנסה למנוע מאיתנו להתקדם.
אומץ, או איך להעיר את האריה הפנימי שלנו
זוכרים את האריה הפחדן בקוסם עוז של לימן פרנק? הוא, כמו האחרים, הלך לבקש מהקוסם משאלה אחת. הוא רצה להיות אמיץ. במובן מסוים, הוא מייצג את כולנו.
"האדם האמיץ אינו אחד שאין לו פחדים, הוא אחד שמנצח על פחדיו."
-נלסון מנדלה
רבים מאיתנו הם גם אריות פחדנים. אנחנו מתוכנתים להתמודד עם מצוקה כי זה מה שהמין שלנו תמיד עשה. עם זאת, לפעמים אנחנו צריכים לעורר את התכנות הזה. בסופו של דבר, אנו נולדים כשורדים בסביבה מאיימת נצחית, ששכחו למה הם מסוגלים.
על מנת לזכור, אנו מציעים לך לחשוב על האסטרטגיות הבאות.
חמישה עמודים של אומץ
כשאנחנו מדברים על אומץ או כוח, כמעט אוטומטית אנחנו מדמיינים מישהו עם נוכחות מרשימה ומבט מאיים. עם זאת, אם נחשוב טוב יותר, האמיצים האמיתיים בהיסטוריה שלנו ובחברה המודרנית היו והם אנשים נורמליים. תחשוב על נלסון מנדלה, אן פרנק, או אולי מישהו במשפחה שלך. אנחנו מעריצים את כולם על האומץ שלהם.
בואו נסתכל אילו תכונות מגדירות אותם.
- אם אתה צריך לעשות משהו שגורם לך לפחד, עשה זאת תוך כדי פחד. זהו העיקרון הבסיסי שהאנשים האמיצים ביותר שילבו בלבם ובמוחם.
- אדם אמיץ מקשיב לאינטואיציה שלו ופועל בצורה קונקרטית: בסבלנות, בדחף ובנחישות.
- לב אמיץ יודע שהחיים קורים מעבר לקו הפחד. אומץ דורש מאיתנו לכבוש גבולות חדשים.
- עד ליום שנוכיח זאת, לא נהיה בטוחים בגבורתנו. עד אז לא צריך להתבייש בדמעות שלנו, הן דרך להפיג מתחים.
- כעס משמש לפעמים כהקדמה לאומץ. כאשר אנו רואים עוולות, המוח דוחף אותנו דרך כעס לפעולה. זה מעודד אותנו לעזוב את אזור הנוחות שלנו.
לסיכום, אנחנו יודעים שהחיים מאוד קשים לפעמים. אף אחד לא בוחר את הסבל שלו. עם זאת, מה שאנו יכולים לבחור הוא כיצד אנו מתמודדים עם הקשיים הללו: באומץ.
