במוקדם או במאוחר, חצאי אמיתות הופכות לשקר

אין פחדן יותר גרוע ממי שאומר כל הזמן חצאי אמיתות. כי מי שמשלב אמת עם שקר יגלה במוקדם או במאוחר את כל השקר. הונאה מוסווית בנימוסים טובים מזיקה ומאכלת. הם נוטים לעלות אל פני השטח, ממש כמו שקרים.

אונאמונו אמר בכתביו שאין טיפשים טובים. כולם יודעים, בדרכם שלהם, איך לקשר ולעשות טריקים יעילים כדי לתפוס אותנו בהפתעה. עכשיו, אם יש משהו שיש לחברה שלנו עודף זה לא בדיוק טיפשים ולא גאונים. חצאי אמיתות או אמיתות חלקיות הן אסטרטגיה מוכרת יותר. אנחנו רואים אותם בכל הקשר, במיוחד בעולם הפוליטי.

מי שמספרת אמיתות חלקיות או שקרים לבנים קטנים מרגישה שהיא לא עושה שום דבר רע. היא מרגישה חסינה מהאחריות שיש לה כלפי האדם האחר. נראה שהשמטת מידע כדי להיות "רחמן" מורידה ממך כל אחריות. זה כמו כשמישהו אומר לך "אני אוהב אותך מאוד, אבל אני צריך מקום" או "אני מעריך את העבודה שלך ואנחנו מעריכים את המאמץ שלך, אבל נצטרך להסתדר בלעדייך לכמה חודשים".

עד כמה שזה עלול לפגוע, האמת היא מה שכולנו מעדיפים ומה שאנחנו צריכים. זו הדרך היחידה שבה נוכל להתקדם. האמת נותנת לנו את הכוח להשתמש באסטרטגיות פסיכולוגיות מתאימות כדי לעבור לעמוד הבא. האמת עוזרת להשאיר מאחור את חוסר הביטחון וחוסר היציבות הרגשית שלנו ומסווה את האשליות שלנו.

הטעם המר של חצאי אמיתות

עד כמה שזה נראה מוזר, ניתוח פסיכולוגי של שקרים הוא חדש יחסית. פרויד בקושי נגע בנושא. בזמנו, זה היה עניין של אתיקאים ואפילו תיאולוגים, שחקרו את זה ביחס למוסר. אף על פי כן, בשנות השמונים התעניינו פסיכולוגים חברתיים והתחילו ללמוד הונאה ואת כל התופעות המעניינות הקשורות לנושא. הם אישרו משהו שאמר ניטשה בתקופתו: "השקר הוא תנאי לחיים".

אנחנו יודעים שזה יכול להיראות מעיק. למרות העובדה שאנו מתרועעים מגיל צעיר מאוד כדי לומר תמיד את האמת, החל מגיל ארבע אנו מתחילים להבין שלשקר יש יתרונות מסוימים. עם זאת, משהו שגם מאוד ברור לנו מגיל צעיר הוא ששקר עם פנים קירח כמעט אף פעם לא בר קיימא בטווח הארוך.

מצד שני, כפי שהראה רוברט פלדמן מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת מסצ'וסטס, רבות מהשיחות היומיומיות שלנו רצופות אמיתות חלקיות. 98% מהם לא פוגעניים, לא מזיקים ואפילו מתפקדים (למשל, להגיד למישהו שאנחנו לא מכירים כל כך טוב "אני בסדר, אתה יודע, מתמודד עם זה וזה" כשבמציאות אנחנו נאבקים בתקופה קשה).

עם זאת, 2% הנוספים מייצגים חצאי אמיתות, האסטרטגיה הפרוורטית הזו שבה האמת החלקית מבצעת הונאה על ידי השמטה. במצב זה, העבריין מנסה להצדיק את עצמו ולהימנע מהאשמה. הרי אם זה לא שקר מוחלט, לא נעשתה עוול.

שקרים מול כנות

אולי רבים מאיתנו ניזונו מחצאי האמיתות הללו במשך זמן מה, שבסופו של יום הם שקרים מוחלטים. אולי מישהו אמר לנו שקרים לבנים קטנים מתוך רחמים, או חזר על אותו שקר שוב ושוב, בתקווה שבסופו של דבר, נאמין לזה. אבל כמו פקק שקוע במים, האמת תמיד תעלה לפני השטח.

יש מגוון הסברים: הכל יחסי, או "אף אחד לא יכול להסתובב ולומר את האמת כל הזמן". ובכל זאת, במבט מעבר לכל זה, עדיף להתאמן ולדרוש כנות מאחרים. בעוד שכנות וכנות קשורות לחובה המוחלטת לא לשקר, לכנות יש מערכת יחסים אינטימית, שימושית ויעילה הרבה יותר עם עצמנו ועם אחרים.

מעל הכל, אנחנו מדברים על כבוד, יושרה ועל להיות אמיתי ועקבי. הנקודה החשובה היא הימנעות ממזימות פחדניות ופסיביות-אגרסיביות. לסיכום, אין שקר גרוע יותר מאשר אמת מוסווית. על מנת לחיות בהרמוניה ובכבוד, אין דבר טוב יותר מכנות. כנות, בתורה, דורשת ערך נוסף שאין עליו עוררין: אחריות.