האדם המושלם במרחק הלא נכון

אני מרגיש שברגע הזה אנחנו מוצאים את עצמנו במרחק הלא נכון
זה יכול להיות רק רגע, זה יכול להיות מאה שנים, אבל למרות שאני יודע שזה אתה, שאתה האדם המושלם, אני מרגיש שברגע הזה אנחנו מוצאים את עצמנו במרחק הלא נכון.

בכל פעם שאני חושב עליך אני יודע שנכנסת לחיי מסיבה ספציפית, שאתה מה שחיפשתי, שיש לך את הסבלנות והסקרנות להכיר אותי ולהעריך את הטוב שיש בי. ולהבין את הפגמים שלי. אני יודע שאתה האדם המושלם.

אבל אני גם יודע שהמרחק הזה שמפריד בינינו, שיכול להיות מרחק של זמן, רגשות או אנשים, הוא המרחק הלא נכון. ישנה תהום שלא נותנת לנו להיות ביחד, שלא נותנת לנו להרגיש אחד את השני. זה מרחק שאף אחד מאיתנו לא יצר, ובכל זאת, הוא לא יכול למנוע מאיתנו להרגיש את מה שאנחנו מרגישים.

איך אני יודע שאתה האדם המושלם

לא הייתי צריך לשאול את האינטואיציה שלי. כשראיתי אותך, כשהבטתי בך בפעם הראשונה, ידעתי שאני לא יכול להפסיק לנשק אותך, וכשהתנשקנו העור שלי למד למצוא כל חריץ בנשמה שלך. זה היית אתה.

תמיד חשבתי שהאדם המושלם לא קיים, אבל למדתי לקבל אותך בדיוק כפי שאתה כי עשית אותו דבר בשבילי. והפכת לאדם שחלמתי עליו, לאדם המושלם הזה שתמיד רציתי לצידי.

עכשיו אני יודע מה זה אומר לעשות אהבה, אני יודע איך להתנשק עם הלב ואני יודע מה זה לא להזדקק למילים כדי לתקשר. לימדת אותי להעריץ אותך, כי אתה מעריץ אותי. ליווית ותמכת בי כדי להגשים את חלומותיי. ואני יודע שזה אתה כי...

אין צורך במילים...

אם אנחנו מסתכלים אחד על השני, המילים זולגות החוצה מבלי להיגות. המחשבות שלנו מתחברות יחד כדי שהן יוכלו להבין אחת את השנייה, כדי שנוכל להבין אחד את השני מבלי לומר מילה. העיניים שלך אומרות לי איך אתה מרגיש, הן לוחשות לי מה השפתיים שלך לא אומרות. למדנו שלפעמים מבט פשוט אומר הכל.

פתחת את הדלת לעולם הפנימי שלי

הלכת בפנים. בקושי שמעתי אותך, ועכשיו אתה מרגיש את הרעיונות שלי, מבין אותם ונותן להם לזרום. אתה מרגיש את החלומות שלי ומתרגש מהם. אתה עוזר לי להפוך אותם למציאות, עוזר לי לחשוב שהם אפשריים. העולם הפנימי שלי הוא מקום שאני יכול לחלוק איתך, כי אני יודע שאתה תבין אותי.

אנחנו לא אחד, אנחנו שניים

איך אני יודע שאתה האדם המושלם
איך אני יודע שאתה האדם המושלם.

אתה מכיר אותי ואתה יודע שאני לא אוהב את הרעיון של האושר שלי תלוי במישהו אחר. מכיוון שאושר הוא משהו שאנו בונים על בסיס יומיומי, זו מציאות שאנו חייבים להשקיע בה את כל ליבנו. זה תלוי בנו, ובנו בלבד.

אנחנו לא אחד, אנחנו שניים. אנחנו חולקים חלומות, את המוזיקה שגורמת לחיים שלנו להתנדנד, ולמדנו לכבד את מה שגורם אחד לשני להיות נלהב, בריקוד יקר של כבוד ואמון.

זה תמיד מרגיש כמו פעם ראשונה

כל נשיקה, כל חיבוק, זה ליטוף שניתן בפעם הראשונה. הנשיקה הראשונה שלנו היא נצחית, כי בכל נשיקה השפתיים שנפגשו בפעם הראשונה רוטטות יחד והכל מתחיל מחדש. כל מילה שנלחשה יוצרת שוב את האינטימיות, זו שהייתה לנו מההתחלה.

נתת משמעות לביטוי עושה אהבה

עירומים, הבגדים שלנו נפלו על הרצפה והתעלסנו. היינו שני זרים שעושים אהבה, כי מהיום הראשון חשפנו לא רק את גופנו אלא גם את נשמתנו.

לא היינו רק גופים עירומים. היינו תשוקה, אהבה בקצות האצבעות, היינו עור שמצא את ביתו על עורו של האחר. היינו אתה ואני, עושים אהבה.

המרחק הלא נכון לא מרחיק את ההרגשה שלנו

זה יכול להיות רק רגע, זה יכול להיות מאה שנים, אבל למרות שאני יודע שזה אתה, שאתה האדם המושלם, אני מרגיש שברגע הזה אנחנו מוצאים את עצמנו במרחק הלא נכון. כי אני לא יכול לחלוק את חיי איתך, כי אתה לא כאן איתי.

אבל זה לא מונע מאיתנו להרגיש ככה, לחשוק אחד בשני, לגעגוע זה לעורו של זה. אתה האדם המושלם במרחק הלא נכון. אבל למרות זאת, אני אוהב אותך.

"תחושת המרחק תלויה פחות במרחב מאשר בזמן."

-וויליאם סומרסט מוהם-