מה שצריך לקרות יקרה

היום החלטתי שאני אתן ללב שלי לנוח ולתת לדברים לקרות באופן טבעי
היום החלטתי שאני אתן ללב שלי לנוח ולתת לדברים לקרות באופן טבעי, כדי שכל מה שצריך לגדול יגדל.

היום החלטתי שאני אתן ללב שלי לנוח ולתת לדברים לקרות באופן טבעי, כדי שכל מה שצריך לגדול יגדל. אולי הגיע הזמן להפסיק לעצור את הרגשות שלי, ובמקום זאת, לתת להם להתעורר ולהתעצב באופן ספונטני מבלי לפחד או לצנזר אותם. אני מניח שאני צריך לתת לעצמי את ההזדמנות להפסיק להכריח דברים ולהפסיק לשחות נגד הזרם.

היו מקרים שבהם רדפתי אחרי חוויות שלא נעשו בשבילי, אבל במקום להשתחרר מהן, קיוויתי שהן יעברו כמו שרציתי שיעברו. שכחתי את תופעות הלוואי הנלוות לניסיון לאלץ את הנסיבות להסתגל אליי, לנסות להתאים אותן למקומות שהם לא שייכים, וגרמתי להרבה נזק.

אז עכשיו, אם משהו חייב לבוא, תן לו לבוא. אני אעמוד עם דלתות פתוחות ורגלי איתנות על הקרקע, אבל בלי שרשראות. כי שרשראות זה אף פעם לא טוב, במיוחד אלה הבלתי נראים שאתה שם על עצמך ואז שוכח איפה החבאת את המפתח. אני נפרד מעכבות, פחד, לחץ, קור, פאניקה ושליטה מוגזמת.

"מי שחייב לבוא, שיבוא. מי שחייב לעזוב, שיעזוב. מה שחייב לפגוע, שיכאב. מה שחייב לקרות, שיקרה."

-מריו בנדטי-

מצבי כפייה: תופעות הלוואי

רוב הזמן, כשאני חושב שיש לי שליטה על הרגשות שלי, אני בדרך כלל טועה. זה בגלל שאני זהיר יתר על המידה ברגשות שלי, מה שגורם לי לנסות לכפות מצבים ולאבד שליטה לחלוטין. הדחקה, הכחשה, הסתרה או הדחקה של הרגשות שלך במקום לתת להם לצמוח מונעים ממך להקשיב לעצמך ולהכיר את עצמך טוב יותר.

שמתי לב איך לפעמים אני רוצה לעצור את הזמן או להאיץ אותו, לברוח רק כדי להתחרט על זה אחר כך, להתכחש לכנות בזמן שאני מחפש אותו באנשים אחרים. ואני מודע לאופן שבו איבדתי הזדמנויות. נתתי למכוניות ולרכבות לעבור על פניהם שהיו יכולים לקרב אותי לאושר.

אילוץ דברים תמיד מייצר מצב של אי נוחות וחוסר שביעות רצון שמסתתר בתוכך והופך לאנרגיה שלילית. אם תנסו לעשות זאת, תשלמו על כך מחיר יקר, כי השליליות שאתם מרגישים בפנים עלולה להתפתח לתשישות פיזית ונפשית. הדחקת הרגשות שלך לא תמנע מהם לחפש פורקן אחר או להפוך למחלה כלשהי.

הם מפתחים לתת לדברים לקרות באופן טבעי

מה שחייב לקרות, תן לזה לקרות"
מה שחייב לקרות, תן לזה לקרות".

עכשיו הבנתי שכשאתה משחרר את עצמך מהציפיות ונותן לדברים לקרות כמו שהם צריכים, זה הזמן שבו הכל מתחיל להשתלב. הקירות מתפרקים ודברים מתחילים לקרות באופן טבעי.

"אין לי יותר מקומץ נשיקות, וצבא של ליטופים
בלי סיבה לפלוש אליך,
אבל ראיתי ערים שלמות
קורסות על חיוכים הרבה פחות יפים משלך,
אז תמשיך, ערבב את הקלפים שוב
כי אנחנו הולך להמשיך לשחק כאן."

-פבלו בנבנטה-

הכל עניין של לחכות ולא לקבל החלטות נמהרות לגבי הבלתי צפוי, כדי שתוכלו לנצל את הזמן ככל שתוכלו. זה גם לא להקדים דברים שעדיין לא קרו ולתת לעתיד להתפתח בהרמוניה, בלי לנסות להימנע ממנו או לשנות אותו עוד לפני שזה קרה.

איך יכולת לעשות את זה?

הדבר הראשון שצריך לזכור הוא שלתת לדברים לזרום באופן טבעי זה לא אותו דבר כמו לא להתאמץ או לא לעשות כלום. במקום זאת, זה להיות מודע לכך שיש הרבה דברים שאתה לא יכול לשלוט בהם. הבנה זו תאפשר לך להפסיק להתרסק על אותו קיר שוב ושוב. החיים משתנים ללא הרף ובלתי צפוי, והם גוררים איתם את התוכניות שלך, הפרויקטים שלך ואפילו אותך.

צריך לזכור שהכל זמני, ושגם זמן לוקח זמן. ממהרים, אובססיביים ודורשים יותר מדי מזה עלולים להתהפך נגדך. אתה צריך להיות סבלני כדי שכל מה שצריך לקרות, ברגע שהחלטת לחכות לזה, יקרה.

"לבלגן. זה מה שעושה אדם. זה איך אנחנו לומדים, איפה אנחנו מוצאים שמחה. והדברים שאתה לא מתכנן עבורם הם דברים שאתה אף פעם לא רואה באים".

-האנטומיה של גריי (תוכנית טלוויזיה)-