מתי המלנכוליה משתלטת?
שום דבר במלנכוליה אינו פיוטי או מעורר. זה פשוט חלל עצום. זו כמיהה לעבר שמטשטש לחלוטין את ההווה. המאפיינים של מלנכוליה הם שקט, עייפות ותשישות פיזית עד לנקודה שבה היא יוצרת תת-סוג של דיכאון שיכול להיות חמור מאוד.
ויקטור הוגו אמר שמלנכוליה היא האושר בלהיות עצוב. סטנדל גם חשב שמי שמסור לכתיבה, ציור או שירה נוטים יותר למלנכוליה. המצב הרגשי הזה תמיד היה קשור ליצירתיות. הצד העמוק והעמוק הזה בנו משתמש בעצב לטובתו.
"מלנכוליה היא ערפל של עצב שמכסה הכל."
-HG Longfellow-
הרומנטיקנים חשבו שבלי מלנכוליה אזל הדיו של העט. עם זאת, מה שאמנים שכחו היה שהיוונים טבעו את המונח למה שאנו מכירים כיום כדיכאון. היפוקרטס הוא שהציע שמלנכוליה היא עודף של מרה שחורה שגורם לאדם להרגיש מיואש, פחד, עצוב וכו'.
מאוחר יותר, זיגמונד פרויד העמיק את הרעיון הזה ונתן לו אבחנה קלינית אותנטית. מלנכוליה, אם כן, אינה עצבות בלבד. וזה לא זרז שנותן השראה לאמנות. מלנכוליה היא מטאור שנקרא דיכאון שיכול להתנגש בכוכב הלכת שלך ולהרוס הכל.
כשהמלנכוליה דופקת על דלתך
כולנו לפעמים עצובים. אנחנו מסתכלים אחורה על כל מה שקרה וההווה נראה די רע. למרבה המזל, זה בדרך כלל נמשך רק לזמן קצר ואז אנחנו חוזרים לאני הישן שלנו. יתרה מכך, פסיכולוגים מזכירים לנו שלמרות שלעצבות יש לעתים קרובות אפקט הילה שכאילו מכסה הכל, בדרך כלל עדיין יש מקום לרגשות ומחשבות אחרים.
עכשיו, כשהמלנכוליה נכנסת, היא משאירה מקום לשום דבר אחר. אינך חווה שום הנאה, סקרנות או תחומי עניין אחרים. למעשה, סילבר, ריי, סווארד ופוסט (1980) הגדירו את מצב המלנכוליה כ"אי-נגישות רגשית". כלומר, האדם אינו מסוגל לחוש כלל רגש, כולל עצב. זה שינוי מוחלט במבנה הרגשי של האדם.
כדאי גם לציין משהו חשוב באמת. ב- DSM-5 (מדריך אבחון וסטטיסטי להפרעות נפשיות), מלנכוליה מתוארת כתת-סוג של דיכאון מז'ורי. חלקם אינם מסכימים עם הסיווג הזה ורואים בו הפרעה רגשית נפרדת. כך או כך, ברור שמדובר בהפרעת דיכאון עם מאפיינים משלה. בואו נסתכל על כמה מהם.
מהם התסמינים של מלנכוליה?
נגענו בזה לפני רגע. התסמין העיקרי הוא חוסר היכולת להרגיש רגש. אין הנאה ואין עניין. אין גם אף אחד מהתסמינים הרגילים של עצב כמו בכי או ייסורים. מלנכוליה היא שקט. זו ריקנות וגעגוע תמידי למשהו שאי אפשר לשים עליו את האצבע.
- ישנן גם עדויות לירידה בתפקודים פסיכומוטוריים שגורמת לקושי בחשיבה ולתשישות פיזית ונפשית.
- מאפיין נפוץ נוסף הוא חוסר היכולת של המטופל להסביר מה הוא מרגיש. הם לא יכולים לבטא במילים את מה שקורה להם או למה הם מרגישים או לא מרגישים.
דבר נוסף שמייחד את המצב הזה מסוגים אחרים של דיכאון הוא חוסר היכולת לחשוב. בהפרעות דיכאון אחרות, המטופלים חווים הרבה מחשבות עצבניות, אובססיביות ומתישות. לפעמים המחשבות הללו הופכות להתאבדות. זה לא קורה עם מלנכוליה.
במילותיו של הפסיכולוג ג'ובאני סטנגליני, "אם דיכאון מז'ורי הוא ספינה טרופה עם צופה, המלנכוליה היא ספינה טרופה ללא צופה". זאת אומרת, בעוד שאדם מדוכא בדרך כלל מנסה להבין מדוע הוא מרגיש כך, אדם עם מלנכוליה אפילו לא מפקפק בכך. הם לא מרגישים כלום.
מלנכוליה וטיפול
הטיפול באדם עם מצב זה יהיה תלוי באבחנה. כידוע, ישנם סוגים רבים של דיכאון. על הפסיכולוג להחליט אם המטופל סובל מדיכאון מג'ורי, דיכאון מלנכולי דו קוטבי, אשליית Cotard, או מלנכוליה הזויה או לא הזיה.
הטיפול נקבע על בסיס מקרה לגופו. איש המקצוע חייב להחליט מה הכי טוב עבור כל מטופל בנפרד. ברוב המקרים, שורש הבעיה הוא ביולוגי. מכיוון שכך, רוב החולים מגיבים היטב לטיפולים תרופתיים. גם טיפול קוגניטיבי התנהגותי מניב תוצאות טובות. במקרים חמורים יותר, יש צורך בטיפולים פסיכיאטריים אחרים ומעקב מתמיד.
מלנכוליה פוגעת בכ-2% מהאוכלוסייה. למרבה המזל, רוב האנשים בדרך כלל מגיבים היטב לטיפולים והופכים לאני הישן שלהם תוך זמן קצר.
