לעיניים של בעל חיים יש את הכוח לדבר בשפה ייחודית

כשאני מסתכל בעיניים של הכלב שלי
כשאני מסתכל בעיניים של הכלב שלי, החתול שלי, או כל חיה אחרת, אני לא רואה "חיה".

כשאני מסתכל לתוך העיניים של הכלב שלי, החתול שלי, או כל חיה אחרת, אני לא רואה "חיה". אני רואה יצור חי כמוני, חבר, נשמה שמרגישה, שיודעת על חיבה ופחד, ושראוי לכבוד כמו כל אדם.

כוחו של מבט הולך הרחק מאחורי חוש הראייה. עד כמה שזה נראה מדהים, העצבים האופטיים שלנו קשורים באופן אינטימי להיפותלמוס, אותו מבנה עדין ופרימיטיבי שבו נמצאים הרגשות והזיכרון שלנו. מי שמסתכל מרגיש, וזה משהו שגם בעלי חיים חווים.

אם העיניים הן החלון לנשמה, משהו אומר לי שגם לבעלי חיים יש כזו, כי רק הם יודעים לדבר בשפה הזו שאינה זקוקה למילים: זו שפת החיבה והכבוד הכי כנה.

כולנו חווינו את הדברים הבאים בשלב מסוים: ללכת לאמץ כלב או חתול ופתאום ליצור קשר מאוד אינטנסיבי עם אחד מהם רק מלהסתכל לו בעיניים. בלי לדעת איך, הם שובים ומלכודים אותנו. עם זאת, מדענים אומרים לנו שיש משהו עמוק ומעניין יותר מכל זה.

עיני חיות, קשר ישן מאוד

שניים מבעלי החיים שהיו רגילים לחיות עם בני אדם במשך אלפי שנים הם חתולים וכלבים. אף אחד כבר לא מופתע מהדרך הנבונה שיש להם לתקשר איתנו. הם מביטים לנו ישר בעיניים והם מסוגלים לבטא צרכים ורצונות באמצעות כל סוג של ליטוף, מחוות, תנועה של הזנב שלהם ומבטים שונים בעין.

סיננתזנו את ההתנהגות והשפה שלנו עד שנבין אחד את השני. זה הרבה יותר תוצאה של אבולוציה גנטית שבה מינים מסוימים התרגלו לחיות יחד כדי להפיק תועלת הדדית זה מזה. משהו שגם לא מפתיע הוא מה שגילה לנו מחקר מעניין שערך האנתרופולוג אוון מקלין: כלבים וחתולים די מסוגלים לקרוא את הרגשות שלנו פשוט על ידי הסתכלות לנו בעיניים.

חיות המחמד שלנו הן מאסטרים חכמים של רגשות. הם יכולים לזהות דפוסי מחוות בסיסיים כדי לשייך אותם לרגש נתון, והם כמעט אף פעם לא נכשלים בכך. למרות זאת, המחקר הזה מסביר לנו משהו יותר: אנשים נוטים ליצור קשר עם החתולים והכלבים שלהם שדומה מאוד לזה שאנו בונים עם ילד קטן.

אנחנו מגדלים אותם, מטפלים בהם ומקיימים קשר חזק כל כך כאילו הם רק עוד אחד מבני המשפחה, משהו שכמה שזה נראה מדהים, הועיל למנגנונים הביולוגיים שלנו אחרי כל כך הרבה שנים של אינטראקציה הדדית.

שניים מבעלי החיים שהיו רגילים לחיות עם בני אדם במשך אלפי שנים הם חתולים וכלבים
שניים מבעלי החיים שהיו רגילים לחיות עם בני אדם במשך אלפי שנים הם חתולים וכלבים.

הרשתות העצביות שלנו והכימיה של המוח שלנו מגיבות באותה צורה כאילו היינו מטפלים בילד או באדם הזקוק לתשומת הלב שלנו: אנחנו משחררים אוקסיטוצין, הורמון החיבה והטיפול. במקביל, הם גם פועלים באותו אופן: אנחנו הקבוצה החברתית שלהם, העדר שלהם, אותם בני אדם שאננים איתם הם יכולים לחלוק את הספה ואת תשעת חייו של החתול.

ביופיליה, החיבור לטבע ולבעלי חיים

העולם הרבה יותר יפה כשהוא נראה דרך עיניה של חיה. אם לכולנו הייתה את המיומנות יוצאת הדופן להתחבר אליהם בדרך זו, "היינו זוכרים" היבטים שהיו מולדים לנו בעבר ושלא שכחנו בשל ההמולה וההמולה של הציוויליזציה.

החברות שלנו קשורות מאוד לצרכנות, לניצול יתר של משאבים, ובכך פוגעות בכוכב הלכת הזה. עלינו להעביר את כדור הארץ הזה לנכדינו עם אותו יופי שירשנו, עם המערכות האקולוגיות שלו שלמות, עם הטבע שלו יפה, תוסס ומנצנץ באותה מידה, ולא עם כל כך הרבה סדקים בלתי ניתנים לתיקון.

כשיש כלב משתמע לשרוד טוב יותר כמין

אדוארד אוסבורן וילסון הוא ביולוג ואינטומולוג אירופאי הידוע בכך שטבע את המונח "ביופיליה". המילה הזו מגדירה את האהבה לכל מה שחי ושבאופן כללי רובנו שאוהבים בעלי חיים חווים. לדברי מדען זה, כובע הזיקה שאנו יוצרים עם חיות המחמד שלנו מוצא את מקורו בשלבים המוקדמים של התפתחות המין שלנו.

  • כאשר אנו מסתכלים בעיניים של בעלי חיים, נוצר בתוכנו קשר רגשי וגנטי מבלי שנהיה מודעים לכך. בני אדם יצרו סוג מאוד אינטימי של קשר עם סוגים מסוימים של בעלי חיים, כמו הכלב, אחד הרלוונטיים ביותר באותם זמנים רחוקים שבהם העדיפות העליונה שלנו הייתה הישרדות.
  • אחת התיאוריות של אדוארד אוסבורן היא שלבני האדם שבקבוצות החברתיות שלהם יכלו לסמוך על חברתם של כלבים שונים היו סיכויים טובים יותר להישאר בחיים בהשוואה לאלה שעדיין לא היה להם את הקשר הזה.

האנשים שהיו מסוגלים להשיג בעל חיים, לביית אותו ולבנות מערכת יחסים של חיבה וכבוד הדדי היו קשורים הרבה יותר חזק לטבע, למחזוריות שלו, לאותם סודות שבעזרתם יכלו למצוא משאבים נוספים שיעזרו להם להמשיך לנוע קדימה בחיים: מים, משחק, צמחי מאכל...

אולי הכלבים שלנו כבר לא מועילים היום להשגת מזון, אבל עם זאת, עבור אנשים רבים, הקרבה והזוגיות שיש להם עם כלב או חתול עדיין הכרחית לחלוטין ל"הישרדות".

הם מספקים לנו חיבה, עם מנות גדולות של חברות, הם מקלים על כאב, הם מביאים לנו שמחה, והם מזכירים לנו בכל יום למה זה כל כך מנחם להסתכל להם בעיניים. הם לא צריכים מילים, כי שפתם הרבה יותר מבוגרת, בסיסית ואפילו פרימיטיבית להפליא: אהבה.

אל תפסיק ליהנות מהמראה שלהם; תסתכל על ההשתקפות שלך בהם כל יום ותגלה את כל הדברים הגדולים שטמונים בך.