הדיאלקטיקה של האדון-עבד של הגל
הדיאלקטיקה של אדון-עבד היא הבנייה התיאורטית של גאורג הגל. זה נחשב לאחד ממרכיבי המפתח בפילוסופיה שלו שהשפיעו גם על פילוסופים אחרים בשנים מאוחרות יותר. לא רק שהוא הפך לבסיס לדיאלקטיקה החומרנית של קרל מרקס, אלא גם השפיע רבות על הפסיכואנליזה.
עבור הגל, המציאות האנושית מתמצתת במה שאנו מכנים היסטוריה אוניברסלית. מה שסימן את ההיסטוריה הזו הוא היחסים הלא שוויוניים בין בני האדם. חלקם רודנים, בעוד שאחרים רודנים. על כך מבוססת הדיאלקטיקה של אדון-עבד. מה שהזיז את ההיסטוריה הוא הקונפליקטים בין בני האדם, שהביאו לאי שוויון.
לפי הגל, דיאלקטיקה היא צורת חשיבה שבה שתי תזות מנוגדות. יחד עם זאת, זה מוביל למושגים חדשים. יש תזה שמעלה נימוקים מסוימים, ואחריה אנטיתזה שחושפת את הבעיות והסתירות שלה. הסינתזה נובעת מהדינמיקה שבין התזה לאנטיתזה, והיא הופכת לפתרון או נקודת מבט חדשה על העניין.
הרצון והדיאלקטיקה של אדון-עבד
בדיאלקטיקה של אדון-עבד של הגל, לתשוקה יש תפקיד חשוב מאוד. פילוסוף זה קבע שלבעלי חיים יש תשוקה שמסתפקת באובייקט מיידי. החיה לא מודעת למה שהיא רוצה. עם זאת, זה שונה עבור בני אדם.
עבור הגל, ההיסטוריה שווה להיסטוריה של יחסים חברתיים, המתגלה כאשר שני רצונות אנושיים עומדים זה מול זה. מה שבני אדם באמת רוצים הוא שירצו אחרים. במילים אחרות, הם רוצים להיות מוכרים על ידי אחרים. המשמעות היא שהרצון האנושי הוא ביסודו רצון להכרה.
בני אדם רוצים שאחרים יתנו להם ערך אוטונומי, ערך שהוא שלהם ושונה אותם מאחרים. זה מה שמגדיר את המצב האנושי. לכן, לפי הגל, המאפיין העיקרי של בני האדם הוא כפיית עצמם על אחרים. תודעה עצמית נוצרת רק כאשר אחרים מכירים בהם כיצורים אוטונומיים. במקביל, המצפון העצמי מנהל ביניהם מאבק עד מוות.
ההיסטוריה של נקודת המבט של הגל
הגל בנה את הדיאלקטיקה של אדון-עבד על סמך מושגים אלה. הוא הציע כי מהרגע הראשון של ההיסטוריה נוצרות שתי דמויות: האדון והעבד. הראשון כופה את עצמו על השני. הם עושים זאת בכך שהם לא מכירים ברצונות שלהם. האדון מתנגד לעבד, שאחר כך צריך לוותר על רצונו להכרה, בעצם מתוך פחד למות.
לפיכך, נוצרת צורה של תודעה בנשלט. הם מתחילים לזהות את האחר בתור האדון ומתחילים לראות את עצמם כעבד. לכן, הם אינם מסוגלים לעצב את התודעה העצמית שלהם; הם פשוט מניחים שדעתו של המאסטר היא כל מה שחשוב. זה מהווה את מהות הדיאלקטיקה של אדון-עבד.
לכל זה יש השלכות חשובות על ההפקה. האדון אינו בא במגע עם חומר הגלם או ה"דבר" שהעבד הופך בעבודתו. בתורו, העבד בא איתו במגע רק כדי להפוך אותו; אבל זה לא שלהם ולא מיועד לצריכה שלהם. זה בערך כמו העובד שמייצר לבנים אבל אין לו בית.
אדונים ועבדים
מה שהגל מציע הוא שהדיאלקטיקה של ההיסטוריה היא הדיאלקטיקה של האדון והעבד. מאז תחילת ההיסטוריה, היו שולטים ואנשים נשלטים. האדון הוא ישות מוכרת, בעוד שהעבד אחראי על ההכרה. העבד מפסיק להיות ישות אוטונומית והופך למשהו שעוצב על ידי האדון.
בשל אותה דומיננטיות, האדון כופה את העבד ומאלץ אותו לעבוד עבורו. העבודה האמורה אינה תהליך היצירה של העבד. במקום זאת, מדובר בהטלה שהופכת אותם למושא העבודה בפועל. עם זאת, האדון בסופו של דבר תלוי בעבד כדי להיות מסוגל לשרוד. ותמיד יש רגע שבו השולחנות מתהפכים. העבד הוא הכרחי עבור האדון, אבל האדון אינו הכרחי עבור העבד.
הדיאלקטיקה של אדון-עבד היא מושג שסימן לפני ואחרי בהיסטוריה של הפילוסופיה. זה עדיין תקף לא משנה כמה אנשים אחרים למדו ופירשו אותו מחדש.
