לא נמאס לך להעמיד פנים שאתה בסדר?
ישנם שלבים מסוימים בחיינו שבהם להעמיד פנים כדי להיות מקובל חברתית פשוט לא הגיוני יותר. לחייך כשלא מתחשק לנו, לנסות לגרום לכולם לחבב אותך ולדאוג להיות מושלם זה בעצם מתיש ומרגיז.
לא תמיד הכל בסדר והדברים לא תמיד כמו שהיינו רוצים שהם יהיו. אבל נראה שאנחנו מחויבים להיות אנשים שמחים, עליזים וסובלניים כל הזמן. להעמיד פנים זה כואב. הגיע הזמן שנבין את זה.
"אני לא אסבול יותר דברים מסוימים. לא בגלל שנהייתי שחצן. פשוט בגלל שהגעתי לנקודה בחיי שאני לא רוצה יותר לבזבז זמן על דברים שאני לא אוהב או כאלה שפוגעים בי.
אין לי סבלנות לציניות, לביקורת מוגזמת ולדרישות מכל טבע. איבדתי את הרצון לגרום לאנשים שאני לא מחבב אותי. לאהוב את מי שלא אוהב אותי ולחייך למי שלא רוצה לחייך אליי.
אני כבר לא אשקיע דקה אחת על אנשים שמשקרים לי או רוצים לתמרן אותי. החלטתי לא להתקיים יחד עם יומרה, צביעות, חוסר יושר ומחמאות זולות. אני לא סובל למדנות סלקטיבית ויהירות אקדמית.
אני לא אתמזג יותר עם הקהל או עם הריפרף. אני לא סובל קונפליקטים או השוואות. אני מאמין בעולם מגוון, ובגלל זה אני נמנע מאנשים בעלי אופי נוקשה ובלתי גמיש.
אני לא אוהב בגידה וחוסר נאמנות בחברות. אני ממש לא מסתדר עם אנשים שלא יודעים לשבח או לעודד. הגזמות משעממות אותי. אני מתקשה לקבל אנשים שלא אוהבים חיות. ומעל לכל, אין לי יותר סבלנות למי שלא מגיע לו..."
-מריל סטריפ-
תפסיק לזייף חיוך
אנחנו תמיד מעמידים פנים שהכל בסדר גם כשזה ממש לא. כשבאמת אין לנו סיבה להיות תמיד שמחים ומרוצים. ישנן נסיבות מסובכות הדורשות רגשות שליליים כמו עצב וכעס.
זה שהם שליליים לא אומר שהם לא בריאים. כלומר, האם זה לא נורמלי להרגיש עצוב כשכואב הלב או כשבן משפחה חולה?
אין דבר כואב יותר מלהעמיד פנים שהוא בסדר כשמשהו פוגע בנו מבפנים. זה בסופו של דבר יפנה נגדנו. אנחנו מסתיימים בספירלה מטה שסופגת אותנו ותופסת חזק את הנשמה שלנו.
הידעתם ששמונה מתוך עשרה אנשים עצובים מעמידים פנים שהם בסדר?
הרגשות שלנו בסופו של דבר מסתובבים בעצמנו. בסופו של דבר הם מקומטים ומלאי דעות קדומות. אנחנו לא מבינים שהם מרעילים אותנו וגורמים לנו להרגיש חלשים. כי אנחנו לא רק מעמידים פנים עבור כולם, אנחנו גם מעמידים פנים שאנחנו בסדר מול המראה.
