תורת ההתפתחות המוסרית של קולברג
כולנו פיתחנו את המוסר הבלתי ניתן להעברה משלנו. יש לנו ערכים שלא רק מפרידים בין "טוב" ל"רע" בעולם המופשט אלא גם משפיעים על ההתנהגות, התפיסות והמחשבות שלנו. אפשר אפילו לומר שלפעמים זה כל כך מופנם שזה יכול להשפיע על הרגשות שלנו. אחד המודלים החשובים והמשפיעים ביותר שמנסה להסביר את התפתחות המוסר שלנו הוא תורת ההתפתחות המוסרית של קולברג.
מצד שני, לכולנו יש מצפן מוסרי משלנו. לפיכך, תמיד היה קשה להקים אחד אוניברסלי. זה מעסיק פילוסופים והוגים רבים. יש הרבה נקודות מבט. הפרספקטיבה הקנטיאנית של המוסר מבוססת על תועלת קבוצתית. וישנה גם הפרספקטיבה התועלתנית, בהשראת רווחת הפרט.
הפסיכולוג לורנס קולברג רצה להתרחק צעד אחד מתוכן המוסר וללמוד את התפתחותו. לא היה אכפת לו מה נכון או לא נכון. היה אכפת לו רק איך אנשים השיגו את הרעיון הזה של נכון או לא נכון. באמצעות ריבוי ראיונות ומחקרים, הוא הבחין שילדים בונים את המוסר שלהם ככל שהם מתבגרים. בדיוק כפי שזה קורה עם כישורים אחרים, כמו שפה או היגיון.
בתורת ההתפתחות המוסרית של קולברג, ההתפתחות המוסרית עוברת שלוש רמות: פרה-קונבנציונלית, קונבנציונלית ופוסט-קונבנציונלית. כל אחת מהרמות הללו מחולקת לשני שלבים. חשוב להבין שלא כולנו עוברים את כל השלבים. גם כולנו לא מגיעים לרמה האחרונה של התפתחות. להלן נסביר כל אחד מהשלבים הללו בפירוט.
תורת ההתפתחות המוסרית של קולברג
התמקד בענישה ובציות
שלב זה של תורת ההתפתחות המוסרית של קולברג הוא חלק מהרמה הקדם-קונבנציונלית. כאן אנו מוצאים שהאדם מאציל את כל האחריות המוסרית לרשות. התגמולים או העונשים המוענקים על ידי גורם הסמכות מצביעים על הקריטריונים של מה נכון ומה לא. לדוגמה, ילד עלול לחשוב שלא לעשות שיעורי בית הוא פסול רק בגלל שהוריו יענישו אותו אם הוא לא יעשה זאת.
דרך חשיבה זו מעכבת את היכולת לקבל את קיומן של דילמות מוסריות. דילמות הן אמירות שאין להן תשובה ברורה מבחינה מוסרית. זאת משום שנקודת המבט של הרשות מגבשת הכל, והאדם נותן לזה לגיטימציה. זוהי הרמה הפשוטה ביותר של התפתחות מוסרית. זה לא מתחשב בהבדלי העניין או כוונות ההתנהגות. הגורמים הרלוונטיים היחידים בשלב זה הם ההשלכות: פרסים או עונשים.
התמקד באינדיבידואליזם או נהנתנות
רעיון חדש מופיע בשלב השני של תורת ההתפתחות המוסרית של קולברג. הרעיון הוא שתחומי העניין משתנים מאדם אחד למשנהו. למרות שהקריטריונים להחליט אם משהו נכון או לא נכון עדיין תלויים בהשלכות של המעשים, הם כבר לא מסומנים על ידי אחרים. כעת הפרט יחשוב שכל מה שמועיל לו נכון. באותו מובן, כל דבר שמתורגם לאובדן או אי נוחות הוא שגוי.
למרות הפרספקטיבה האגואיסטית המרומזת בשלב זה של תיאוריית ההתפתחות המוסרית של קולברג, הפרט חושב מדי פעם שזה בסדר לספק את הצרכים של אנשים אחרים. אבל זה קורה רק כאשר מדובר בהדדיות פרגמטית או ערבות. זה אומר לחשוב שאם אני עושה משהו בשביל אדם אחר, אותו אדם יצטרך לעשות משהו גם בשבילי. השלב הזה קצת יותר מורכב מהקודם מכיוון שהפרט כבר לא מאציל את בניית המוסר שלו לרשויות. עם זאת, הנימוק ממשיך להיות פשוט ואנוכי.
מתמקד ביחסים בין אישיים
השלב המקובל של ההתפתחות המוסרית מתחיל בשלב זה. על הפרט לנטוש את האנוכיות האופיינית לשלב הקודם מאחר שהוא מתחיל לנהל מערכות יחסים מורכבות יותר ויותר. הדבר החשוב כעת הוא להתקבל לקבוצה. בתורו, המוסר יסתובב סביב היבט זה.
עבור הפרט בשלב זה, הדבר הנכון לעשות מוכתב על ידי מה שמשמח או עוזר לאחרים. כאן החשיבות טמונה בכוונות הטובות שמאחורי התנהגויות ועד כמה הן מאושרות על ידי אחרים. ההגדרה של מוסר מבוססת על היותו "אדם טוב", כלומר להיות נאמן, מכובד, משתף פעולה וידידותי.
יש מבחן מאוד מעניין שמגלה אם ילדים הגיעו לשלב הזה. המבחן מורכב מצפייה בשני סרטונים:
- סרטון אחד מראה ילד מתיחה למישהו (ילד זה מבצע עוול קטן אך מכוון).
- באחר, ילד אחר גורם לנזק גדול יותר, אבל הפעם בלי כוונה (לדוגמה, הוא מכתים את בגדיו או שובר כוס בטעות).
ילדים שכבר כללו כוונה כמשתנה מווסת בשיפוטיהם המוסריים יאמרו שהילד שפעל בצורה גרועה ביותר הוא זה שבאמת רצה לגרום נזק, גם אם הנזק עצמו לא היה כל כך משמעותי. מצד שני, ילדים שנמצאים עדיין בשלבים המוקדמים יותר של תורת ההתפתחות המוסרית של קולברג יאמרו שהילד הגרוע ביותר הוא זה שגרם לנזק הגדול ביותר, מבלי לקחת בחשבון שזה היה לא מכוון.
מתמקד בסמכות ובשמירה על סדר חברתי
הפרט מפסיק לראות מוסר המבוסס על קבוצות. במקום זאת, הוא מתחיל לראות את זה בהתבסס על החברה. זה כבר לא משנה מה משמח את הקבוצות או האנשים סביבו. הקריטריונים של מה טוב או רע מבוססים על האם ההתנהגות המסוימת עוזרת לשמור על הסדר החברתי או שהיא מעכבת אותו. הדבר החשוב בשלב זה הוא היציבות של החברה ושאין בה כאוס.
כאן אנו מוצאים אדם עם כבוד עמוק לחוקים ולרשויות. הם הופכים חשובים מכיוון שהם מגבילים את חופש הפרט לטובת סדר חברתי או רווחה משותפת. המוסר חורג מקשר אישי וקשור לחקיקה הנוכחית. הם לא יכולים להפר את החוקים האלה כדי לשמור על הסדר החברתי.
התמקד באמנה החברתית
עם שלב זה, אנו נכנסים לרמה האחרונה של התפתחות מוסרית. שלב אליו מגיעים מעט מאוד פרטים במהלך חייהם. כאן, המוסר מתחיל להיות מובן כעניין גמיש ומשתנה. טוב או רע קיימים עבור הפרט כי החברה יצרה חוזה הקובע את הקריטריונים המוסריים.
אנשים בשלב זה מבינים את ההיגיון מאחורי חוקים, ועל סמך זה הם מבקרים או מגנים עליהם. בנוסף, עבורם החוקים הללו אינם נצחיים ויכולים להשתפר. עבור אנשים או ילדים בשלב זה, מוסר מרמז על השתתפות מרצון במערכת חברתית מקובלת. לכולם, עדיף שיהיה חוזה חברתי.
מתמקד בעיקרון האתי האוניברסלי
שלב אחרון זה בתיאוריה של קולברג הוא המורכב ביותר בכל תהליך הפיתוח. כעת הפרט יוצר את העקרונות האתיים שלו. אלה הם מקיפים, רציונליים וישימים אוניברסליים. עקרונות אלו הם מושגים מוסריים מופשטים שקשה להסביר, והם חורגים מהחוקים הקיימים. האדם בונה את המוסר שלו לפי איך שהוא מאמין שהחברה צריכה להתקיים ולא איך החברה כופה.
היבט חשוב בשלב זה הוא היישום האוניברסלי שלו. הפרט מחיל על אחרים את אותם קריטריונים שהוא מחיל על עצמו. והוא מתייחס לאחרים כפי שהיה רוצה שיתייחסו אליו... או לפחות הוא מנסה לעשות זאת. אם זה לא היה קורה, היינו ברמה הרבה יותר פשוטה, דומה יותר לשלב האינדיבידואליזם.
עם זאת, כעת אנו יודעים כיצד מוסר מתפתח בתוך אנשים על פי תיאוריית ההתפתחות המוסרית של קולברג. אז, יש לנו עכשיו הזדמנות לעשות השתקפות אישית. באילו משלבי ההתפתחות המוסרית אתה נמצא?
