ריצת מרתון: נפש על חומר

ריצת מרתון או הצטרפות לקבוצת ספורט דורשת מאמץ
התמודדות עם יריב, ריצת מרתון או הצטרפות לקבוצת ספורט דורשת מאמץ, אימון והשקפת דעת על החומר.

עיסוק בספורט הוא דיסציפלינה פיזית ופסיכולוגית כאחד. התמודדות עם יריב, ריצת מרתון או הצטרפות לקבוצת ספורט דורשת מאמץ, אימון והשגת תשומת לב לעניין.

לפיכך, על מנת להשיג את המטרות שלך, בין אם הן מקצועיות או אישיות, הכרחי לשקול את מצב הנפש שלך. ריכוז והכנת המוח למרתון חיוניים.

הכשרה פסיכולוגית

מרתונים הם האמא של כל מבחני המכשולים. כאשר אתה מתאמן עבור אחד, אתה צריך לרוץ קילומטרים רבים ולחוש כאב בכל מקום.

למעשה, רצי מרתון טובים, אלו שבאמת מתאמנים עבורם, אומרים שהחלק הקשה ביותר הוא דווקא האימונים ולא המרתון עצמו.

לפיכך, אימון גופני חייב תמיד להיות מלווה באימוני חוסן. מה שאנשים רבים שוכחים זה כמה חשוב לשים את הדעת על החומר. יהיו רגעים שבהם הפיתוי לפרוש מהמירוץ גובר, וכאן כוח הרצון שלך חייב להיכנס.

ישנם רגעים מסוימים שבהם הרץ מתחיל לשאול שאלות כמו: "מה אני עושה כאן כשיכולתי לשבת על הספה שלי וקוראת ספר?" שאלות אלו עשויות לגרום להם לשקול ברצינות לוותר.

גורם פסיכולוגי חשוב נוסף, מלבד התמודדות עם כאב ותשישות, הוא התמודדות עם חרדה, התחושה הזו שאתה מקבל כמה ימים לפני המירוץ.

האתגר בריצת מרתון

לבסוף, חשוב להבין שלא כדאי להחליט להשתתף במרתון בקלות ראש. מרתונים מייצגים תהליך הכנה ארוך וקשה הן לגוף והן לנפש.

ביצוע האתגר המדהים הזה מרמז על מאמץ רב. אדם לא צריך לעשות מרתון אם הוא לא מתאמן עבורו ולא רץ מרוצים קצרים יותר כדי להתאמן.

הסיבה לכך היא שריצת מרתון דורשת התנגדות פיזית מדהימה
הסיבה לכך היא שריצת מרתון דורשת התנגדות פיזית מדהימה, כמו גם לשים את התודעה על החומר.

במילים אחרות, חשוב לבנות התנגדות פיזית ונפשית למשך 3 עד 4 חודשים לפני המרוץ. הסיבה לכך היא שריצת מרתון דורשת התנגדות פיזית מדהימה, כמו גם לשים את התודעה על החומר.

לדברי הפסיכולוג רוסיו פאראדו, פעם אחת במרתון, הרץ עובר מצבים רגשיים שונים. לגוף יש גבול פיזי וגם נפשי. לכן, גם לאחר הכשרה מקיפה, לא ניתן להקל ראש בסוג זה של פעילות. ההבנה כיצד לשים את הדעת על החומר היא די חשובה במרתונים.

6 השלבים המנטליים של מרתון

Tomás Vich Rodríguez מבטיח בספרו, מה שקורה במוחו של רץ מרתון, שלמרתונים יש שישה שלבים:

  • אופוריה: שלב זה מתחיל לפני המרתון ומסתיים לאחר המטרים הראשונים. זה כולל ריצודים לפני המירוץ. זה שילוב של מחשבות שמחות וספק.
  • פטפטני: קורה בערך בין מטרים 6 ל-15. רוב הרצים מתחילים לשוחח עם הרצים האחרים סביבם. ישנה נטייה להאיץ את הקצב, הניזון מהתרועה של הציבור, מה שעלול להוביל לתשישות מוקדמת.
  • מעבר: קורה בין מטרים 16 ל-23. זהו שלב ניטרלי מבחינה פסיכולוגית. רוב הרצים פועלים כפי שהם צריכים, ממוקדים בקצב ובמהירות שלהם.
  • רדום: מתחיל בין מטר 24 ל-31. כאן באמת מתחיל המרתון. מתחיל סבל פיזי ונפשי. החרדה מתחילה להתיישב וכל מה שהרץ רוצה לעשות זה לסיים את המרוץ. הרצון שלהם לברוח מתבכיין.
  • סבל: מתחיל בין מטר 32 ל-42. כאן מופיע קיר הרץ המפורסם. זה אחד החלקים הקשים ביותר במרתון. מומחים קובעים שזה הרגע שבו הרץ מתחיל להשתמש בשומן כמקור האנרגיה העיקרי של השרירים שלו.
  • האושר של סיום המרוץ: שלב זה מייצג את המטרים האחרונים. זה כאשר הרץ סוף סוף בטוח שהוא יסיים את המרתון והוא קרוב לקו הסיום.

לשים את התודעה על החומר בכל שלב

אם הרץ שולט ברגשותיו במהלך המרתון, הוא עשוי לסיים אותו בהצלחה.

  • אופוריה: עייפות מגיעה לאחר הפרשת האדרנלין הראשונה. לכן, מרתוניסטים צריכים לזכור ליישם אסטרטגיות כדי לוודא שהם מרווחים את האדרנלין הזה כדי להיות מסוגלים לחצות את קו הסיום.
  • צ'אטטי: עלינו לזהות את המצבים שמאיצים את הקצב שלנו. למשל, הריעות הציבוריות. אנחנו לא צריכים לתת לרגשות להשתלט.
  • מעבר: אנו מרגישים בנוח בשלב זה. הדבר החשוב לעשות כאן הוא לשמור על קור רוח ולשמור על קצב טוב.
  • רדום: זהו אחד השלבים הגרועים ביותר של מרתון. עולות מחשבות שליליות ועלינו לנסות להפוך אותן למחשבות חיוביות. זה מועיל לחשוב על דברים כמו "ציפיתי להרגיש ככה", "זה רק עוד שלב במירוץ", או "ההרגשה הזו תעבור".
  • סבל: המטרה היא להימנע מלחשוב על קו הסיום מכיוון שהוא כל כך רחוק עד שהוא עשוי להיראות בלתי ניתן להשגה. לפיכך, עלינו לחשוב רק על המטר הבא.
  • האושר של סיום המרוץ: זה מגביר את האדרנלין, גורם לנו להרגיש מאושרים בדיוק כמו שעשינו בתחילת המרתון, ונותן לנו לשכוח קצת מהתשישות.

צופה את ההשלכות

אימון המוח הכרחי כדי לוודא שהרגשות שלך לא משפיעים עליך לרעה במהלך מרתון. אימון פסיכולוגי זה לפני המרוץ מבוסס על ציפייה.

במהלך האימונים שלהם, למרות שלא רץ את המרחק הכולל של המרתון בפועל, הרץ צריך להתאמן מספיק. אחת הדרכים לעשות זאת היא באמצעות אימון מצטבר.

זה יכול לעזור לרץ להעריך את הקצב הדרוש במהלך המרוץ. זהו בדיוק קצב העיגון שהרץ עוקב אחריו במהלך המטרים הראשונים ויעזור להם להימנע מתשישות במהלך האחרונים.

לבסוף, חשוב להדגיש את הצורך בדיאלוג פנימי טוב. ספורטאים רבים מחזקים את הכישלונות שלהם עם משפטי הרס עצמי כמו "זה לא בשבילך". אתה צריך להימנע מביטויים אלה אם אתה רוצה להישאר מרוכז במירוץ.