התמודדות עם כאב והתגברות עליו מחזקת אותך
כאב הוא רגש שתמיד יהיה חלק מחיינו. מהרגע שנולדנו, אנו מתחילים להתמודד עם חוסר העקביות של החיים והתסכולים שעלולים לצאת מחלומות שלא התגשמו. לכן כל כך חשוב לדעת איך להתעמת עם הכאב ולהתקדם. לעולם לא תוכל להימנע לחלוטין מקושי, אבל אתה יכול ללמוד איך להתמודד איתה.
כדי להתחיל, אתה בהחלט צריך להיות מסוגל להבחין בין כאב, עצב ומלנכוליה. זוהי מיומנות חיונית מכיוון שלעתים קרובות הם גורמים לך להרגיש אותו הדבר, למרות שהם אינם זהים כלל.
" עצב הוא מגוון של מצבים שבהם כאב נפשי מתחיל במידת המשמעות של מצב מסוים למישהו."
-[תרגום] הוגו בלייכמר-
האם התמודדות עם כאב משמעה תמיד עצב או מלנכוליה?
זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, אמר שיש הבדל חשוב בין המושגים הללו. ככל שיהיו דומים, לפחות בדמיון הקולקטיבי שלנו, הם אינם זהים. ביצירת המופת שלו, אבל ומלנכוליה, הוא מנסה לבסס את כל הדרכים שבהן הם שונים.
לדעת איך להתמודד עם כאב הוא המפתח להתקדם.
הוא אמר שכאב הוא התגובה לאובדן של אדם אהוב או של רעיון מופשט כלשהו כמו אמונה, חופש וכו'. אבל בגלל שיש להם את אותה שורש, הרבה אנשים חווים מלנכוליה במקום כאב.
כמובן, פרויד אומר שכאב הוא לא בהכרח תחושה נוירוטית כשמדובר במישהו שאיבד משהו שהוא אוהב. זו דרך הרגשה נורמלית לחלוטין, תגובה נורמלית לחלוטין למצב כזה. מצד שני, אם הם חווים מלנכוליה, סביר יותר שזו בעיה של נוירוזה.
לשני התהליכים הרגשיים הללו יש מאפיינים דומים, למעט נקודת מפתח אחת. שני המצבים כרוכים בכאב, בחוסר עניין בעולם החיצון ובחוסר רצון למצוא מושא חדש של אהבה.
אבל מלנכוליה כרוכה גם בסוג של לעורר את הכאב, מה שמוביל להתקפה על האגו שלך. זה לא קורה במהלך הרגיל של כאב ואבל, שבו אתה רק הופך חלש יותר.
התמודדות עם כאב עוזרת לך להכיר את עצמך באמת
לעולם הרגשי שלך יש קשר ישיר לנפש שלך. המשמעות היא שיש לזה השפעה ישירה או עקיפה על הרווחה הפיזית, הביולוגית שלך. באופן כללי, החברה המודרנית ואינדיבידואלים מזלזלים בחשיבות הרגשות.
בכל פעם שיש לנו סימפטום, כמו נדודי שינה או דיכאון, אנחנו רוצים שהוא ייעלם בצורה קסומה. לשם כך, אנחנו בדרך כלל הולכים לבית מרקחת ומחפשים תרופת פלא. אבל לא סביר שהתסמינים באמת ייעלמו, לא לצמיתות, אם לא תעשה מאמץ עמוק לעבוד על זה בעצמך.
הרפואה, וליתר דיוק הפסיכיאטריה, אומרת שתיאוריית הגירוי-תגובה של התנהגות היא הגישה הטובה ביותר להיפטר בעצם מכל סימפטום שלילי. הרעיון הוא שעם התרופות הנכונות, כל אחד יכול לחזור לשגרת יומו. הסיבה לכך היא שלפחות לזמן מה, הסימפטום נעלם או הופך להיות הרבה פחות חזק.
עם זאת, במקרים רבים, שימוש בתרופות הוא בדיוק כמו להחליק את מצבך מתחת לשטיח. אתה מסתכל לכיוון השני ומנסה לשכוח שזה שם, אבל זה אף פעם לא באמת נעלם.
אז כאשר אתה מפסיק לקחת את התרופה, הסימפטום יחזור מיד. או אפילו אם תמשיך לקחת את זה, הסימפטום יכול להתחיל לקבל צורות אחרות ולסכן את איכות החיים שלך.
התמודדות עם כאב עוזרת לך להכיר את עצמך.
ההשלכות של השתקת הכאב שלך
בסופו של דבר, הסימפטום הוא סימן אזהרה שמשהו משתבש בחייך הרגשיים. אז אם אתה משתיק את זה ומנסה להמשיך הלאה, אתה מאבד את המידע שהוא מנסה לתת לך. אתה רק מקשה על ההתמודדות עם הבעיה. לכן זה כל כך חשוב לקבל הערכה קלינית טובה לפני שמתחילים כל סוג של טיפול.
פסיכותרפיסט יכול לתת לך את ההזדמנות להציב מסגרות חדשות. זה יעזור לך להסתכל על העולם מנקודת מבט חדשה לגמרי. הם יעזרו לך להגיע לנקודת מבט חדשה שכרוכה בהרבה פחות כאב והרבה יותר סיפוק והגשמה.
זכרו שסבל הוא דבר מאוד סובייקטיבי. מה שזה אומר הוא שבסופו של דבר אתה היחיד שבאמת יודע מה כואב. אבל על ידי הקשבה לסיפור שלך, פסיכיאטר יוכל להבין איך בדיוק הרצונות המתוסכלים שלך מובילים למצב השלילי הזה.
