לנשים, 5 שלבים לריפוי רגשי

עלינו לקחת על עצמנו עוולות רבות וכאב בלתי מוצדק
כנשים, עלינו לקחת על עצמנו עוולות רבות וכאב בלתי מוצדק, פשוט בגלל המגדר שלנו.

מתחילת חיינו, אנו כנשים רואות את עצמנו מחויבות לקחת על עצמנו את תפקיד הסובל, תפקיד שנכפה עלינו על ידי החברה, אשר מונע מאיתנו לחפש את הריפוי הרגשי שאנו זקוקים לו.

כנשים, עלינו לקחת על עצמנו עוולות רבות וכאב בלתי מוצדק, פשוט בגלל המגדר שלנו. אנחנו קולטים כל כך הרבה רגשות שליליים שבסופו של דבר אנחנו הופכים את הכאב לשלונו, נותנים לו להפוך לחלק מחיי היומיום שלנו ומהאני העמוק יותר שלנו.

מסיבה זו, אנחנו צריכים לבדוק את הלב שלנו מדי פעם כדי שהם לא יתמרמרו; בדרך זו, נוכל לרפא את מה שמעולם לא הצלחנו לוותר עליו.

שלב 1: מצא את הפצע

"מה שנהנינו פעם, לעולם לא נאבד. כל מה שאנחנו אוהבים מאוד הופך לחלק מאיתנו".

ברנרדו סטאמאטאס

היא לא מזהה את עצמה במראה. היא יודעת שמשהו פוגע בה, משהו שהיא מחזיקה עמוק בפנים. סבל, ייסורים וכאב מופיעים על פניה, הנובעים מפצע שהיא יודעת שיש, אבל שהיא לא רוצה לראות.

בדרך כלל, האישה שבוהה בנו בחזרה קמה כל בוקר ולוקחת על העולם, אולי אפילו בלי לחשוב על זה; עם זאת, לפעמים זה פשוט כמו שהיא "לא עוברת יום טוב". לפעמים, העצב הבלתי מוסבר מבלבל אותה ומשתק אותה, מה שהופך את החיים למשקל הרבה יותר כבד.

כשזה קורה, עלינו להסתכל עמוק לתוך הנשמה שלנו ולחפש מה גורם לנו לכאב, את הדבר הזה שאנחנו לא רוצים לחשוב עליו. האישה הפגועה צריכה לשאול את עצמה כדי למצוא את התשובות הנכונות.

שלב 2: כבד את הפצע על ידי הוצאתו החוצה

לפעמים אדם לא צריך מוח מבריק כדי לדבר איתו, אלא לב סבלני כדי להקשיב.

הפצעים שלנו, כמו גם הכאב שלנו, מעכבים אותנו. ככל שנחשוב עליהם יותר, כך הם נהיים גרועים יותר. לא משנה כמה זמן סחבנו את המטענים האלה, עלינו לדבר עליהם, כדי להתרוקן ולהיפטר מכל מה ששמרנו כלואים.

הכרחי שיהיה מי שמקשיב לנו, בין אם זה חבר או בן משפחה, בן זוג או איש מקצוע שהוא "מרפא נפשות". אנחנו צריכים מישהו שירגיע אותנו ויציע לנו חופש ונוחות מרגיעה כדי להקל על החרדה שלנו.

שלב 3: נקה את הפצע

לזרום, לזרום לחיות... לזרום, לזרום לא לעולם לא למות...

שיר פופולארי

אנחנו לא יודעים כמה פצע כואב עד שהכאב חולף
אנחנו לא יודעים כמה פצע כואב עד שהכאב חולף.

זה הצעד הכואב ביותר. לרוקן את עצמנו מכאב ולנקות את הנשמה שלנו יכאב. אנחנו חייבים להוציא את כל מה שאגרנו בפנים, לא משנה כמה ריח רע או מכוער זה עשוי להיראות.

פצעי הנפש מלאים בכאב, זעם, חרטה, פגם, בדידות, בגידה, חוסר תמיכה, חוסר הבנה, עצב, געגוע, הונאה, אשמה - שלנו או של אחרים - והכל נעשה כואב יותר בכל פעם מחדש. אנחנו חושבים על זה.

מסיבה זו, לאחר שאיתרנו את הרגשות והרגשות שלנו, עלינו להפסיק להנציח את מקומם בנפשנו. בוכה; לבכות אוקיינוסים אם אתה צריך. בכי תמיד מאפשר לנו לשחרר חלק מהכאב שלנו. הישארו בשקט, השתגעו, תקרעו נייר, הכו על הכריות... מה שאתם צריכים לעשות כדי לשחרר את הסבל שלכם.

זה עשוי להיות שונה מהדרך שבה אתה מתמודד בדרך כלל עם כאב, ועלול להיראות מוזר בהתחלה. אבל העובדה היא שהדרך שבה רוב האנשים מתמודדים עם כאב לא עובדת; שמירה על הבקבוק גורמת לו להצמיח שורשים ולהיאחז.

שלב 4: סגור את הפצע

יש נשים שמקווות שמשהו ישתנה, וכאילו שום דבר לא עשה זאת, הן עצמן משתנות.

אנדרה לורד

סגור את הפצע שלך, ואל תיתן לשום דבר אחר להיכנס פנימה. סגור אותו, אבל אל תפור אותו סתם. כשמתקנים את החלקים, זה אומר שמשהו נשבר, וזה בדיוק מה שאנחנו רוצים להדגיש.

השתמש במחט טובה ובחוט החידוש כדי לתפור את הפצעים שלך. אנחנו רוצים לתקן את החלקים השבורים שלנו ולחזור לראות שוב את האישה השמחה, התוססת והחדשנית במראה. אישה בלי מסכה, בלי שמץ של כאב פנימי.

שלב 5: הצטרפו למועדון המצולקים

אנחנו לא יודעים כמה פצע כואב עד שהכאב חולף. אנחנו מעוניינים לזכור מה היה זה שנשבר בפנים, ומתי הגיעו לפני ואחרי. הנשים שנושאות משקל זה כמו סמל של צלקת הן רבות.

אז, אל תרגישו בושה, והצטרפו לאחוות האישה הנרפאת. חזור אל הפנימי שלך בכל יום כדי לטפח את האפשרות ליצור דברים חדשים שימלאו אותך ויצעירו את העור הרגשי שלך.

מקור הרעיון: lavozdeladiosaenti