9 קריאות מומלצות, מאת Mario Vargas Llosa

כמו רוב המחברים, גם Mario vargas llosa הוא קורא נלהב. הוא חי כמעט את כל חייו בין קריאה לכתיבה. הוא אנין גדול של ספרות מכל רחבי העולם. כמה ספרים השפיעו עליו עד כדי כך, שכיום הוא מזהה אותם כטקסטים וסיפורים שכולם צריכים לקרוא לפני מותם. יש תשעה ברשימת ספרי החובה שלו, וכאן נספר לכם מה הם.

1. גברת דאלווי, מאת וירג'יניה וולף

לגבי ספר זה אומר ורגס יוסה כי: "הקישוט השיטתי של החיים הודות לשבירה של רגישות מעולה, גורם לקורא לשתות את היופי הסודי של כל חפץ וכל נסיבות שהוא מכיל. זה מה שנותן לעולם של גברת דאלוויי מקוריותה המופלאה".

2. לוליטה, מאת ולאדימיר נאקובוב

בהתייחס לעבודה זו, זוכה פרס נובל טוען: "הומברט הומברט מספר את הסיפור הזה עם ההפוגות, רגעי המתח, הרינגים האדומים, האירוניה והעמימות של המספר שאכלה באמנות להחיות את סקרנותו של הקורא בכל רגע. הסיפור שלו הוא שערורייתי, אבל לא פורנוגרפי , ואפילו לא אירוטי. לעג בלתי פוסק למוסדות, מקצועות ומטלות, מפסיכואנליזה - אחת החיות האפלות של נבוקוב - ועד לחינוך ולמשפחה, הם מחלחלים לדיאלוג של הומברט הומברט".

3. לב החושך, מאת יוסף קונרד

על עבודה זו מציין ורגס יוסה: "סיפורים מעטים הצליחו לבטא את הרוע, המובן בקונוטציות המטפיזיות האינדיבידואליות שלו ובהשלכותיו החברתיות, בצורה תמציתית ושובת לב כמו ספר זה." הסרט "אפוקליפסה עכשיו" מבוסס על יצירת הספרות המדהימה הזו.

4. טרופי סרטן, מאת הנרי מילר

הרומן הזה היה אחד הספרים השנויים במחלוקת בתקופתו וגם היום עדיין מעורר ויכוחים עזים. ביחס לרומן הזה, ורגאס יוסה מעיר: "הדמות-המספרת של 'טרופית הסרטן' היא יצירה נהדרת של ז'אנר הרומן; הצלחתו העילאית של מילר כסופר.

"הנרי" הוא מגונה ונרקיסיסטי, בוז לעולם, רק מתנשא בכל מה שקשור למין ולאוכל, ובקשר לכל דבר, יש לו דרך דיבור שאין לטעות בה, חיוניות רבלאיזיאנית להפיכת מה שוולגרי ומלוכלך ל אמנות, על כך שהשתמש בקולו השירי המדהים לרוחניות של פונקציות פיזיולוגיות, קמצנות ושפלות, או כל דבר מלוכלך, ועל כך שהעניק כבוד אסתטי לכל הדברים הבלתי הולמים."

5. Auto-da-fé, מאת elias canetti

יצירה ספרותית זו, שנכתבה על ידי זוכה פרס נובל אחר, היא אחת האהובות על ורגס יוסה: "במקביל לשדים של החברה שלו ושל זמנו, קאנטי משרת גם את אלה המאכלסים רק אותו. סמל בארוק של עולם העומד לפתחו. מתרסק, הרומן שלו הוא כשלעצמו ריבון יצירה פנטסטי במובן שהמחבר החדיר בו את פחדיו ותשוקותיו האינטימיות ביותר עם זעזועים ומשברים המערערים את עולמו."

6. הגאטסבי הגדול, מאת פ. סקוט פיצג'רלד

על 'גטסבי הגדול' אומר ורגס יוסה: " הרומן כולו הוא מבוך מורכב עם דלתות רבות, וכל אחת מהן משמשת כניסה לאינטימיות שלו. מה שפותח את הווידוי של המחבר הזה על גטסבי הגדול הוא סיפור רומנטי, אחד מאלה שגורמים לקורא לבכות".

7. דוקטור ז'יוואגו, מאת בוריס פסטרנק

זוהי עבודה נרחבת אשר, ללא ספק, רבים חוו באמצעות הסרט. הקלאסיקה של הקלאסיקה, ההערות של ורגס יוסה הן כדלקמן: "בלי הסיפור המבלבל הזה שמתמרן, מזעזע ולבסוף קורע את חייהם של הדמויות הראשיות, הם לא היו מה שהם.

זהו הנושא העיקרי של הרומן. זה שחוזר, שוב ושוב, כמו לייטמוטיב, לאורך העליות והמורדות הסוערים שלו: חוסר ההגנה של הפרט מול ההיסטוריה, שבריריותו וחוסר האונים שלו כשהוא מרגיש לכוד במערבולת 'ההתרחשות הגדולה'".

8. הנמר, מאת giuseppe tomasi de lampedusa

ורגס יוסה נותן פרשנות משכנעת על יצירה ספרותית זו: "כמו ביצירותיהם של לזמה לימה ואלח'ו קרפנטייה, מספרי בארוק שנראים כך מכיוון שהם גם בנו עולמות ספרותיים יפים, פיסוליים, המשוחררים מהקורוזיה הזמנית, ב"ה Leopard', שרביט הקסמים שמבצע את הטריק שבו הסיפורת רוכשת פיזיונומיה משלה, זמן ריבוני נפרד מהזמן הכרונולוגי, היא השפה."

9. הליצן, Heinrich Böll

ורגס יוסה כותב: "'הליצן', הרומן המהולל ביותר של [היינריך בל], הוא עדות טובה לאותה רגישות חברתית ומדוקדקת כלפי מאניה. זה קשור לפיקציה אידיאולוגית, או כפי שנאמר בעידן של שחרורו (1963), 'מחויב'. הסיפור משמש עילה למשפט דתי ומוסרי חמור ביותר של הקתוליות והחברה הבורגנית בגרמניה הפדרלית שלאחר המלחמה."