לתת לאור שלך לזרוח יכול לעצבן את אלה שחיים בחושך
לתת לאור שלך לזרוח ולרצות לחלוק את התחושה הזו באמת יעצבן את אלה שליבם מלא בחושך מוחלט. חבל שכאשר אתה רוצה שמישהו ישמח על האושר שלך, זה עלול בסופו של דבר לכבות את הבהירות שלך.
כמובן, אתה בוודאי כבר יודע את זה. בחיים האלה יש כאלה שמלאים באור ומאירים את האור הזה מסביב בלי לסנוור אחרים וכאלה שמעוורות אנשים אחרים עם הרעילות שלהם. האנשים האחרונים הללו הם גם התגלמות של מה שמציף אותנו ומטשטש אותנו בדיוק כשאנחנו מחפשים את מירב התמיכה.
"קנאה היא פי אלף יותר נוראה מרעב, כי היא רעב רוחני"
-מיגל דה אונאמונו-
זכור שהאנשים האלה לא צריכים אותך בחייהם, וזה לא מועיל שיש לך אותם בחייך, במיוחד בגלל שחברים אמיתיים עוזרים זה לזה כשיש אבל אבל הם גם יודעים לחגוג איתך כשאתה משיג את המטרות שלך.
תן לאנשים הרעילים לטבוע ברעל של עצמם
בהירות וחושך הם חלק מהטבע, ושני סוגי האנשים המסמלים כל אחד מאלה מתקיימים במקביל, מתקשרים ולעיתים מזדהמים. זו בדיוק הסיבה שבגללה קל לפגוש אנשים שחיים בחושך ולעצבן אותם בגלל הבהירות שאתה פולט.
כמובן, הבהירות שלך לא נעימה, אבל העובדה היא שיש אנשים שצריכים לגזול ממך את זה כדי להרגיש טוב יותר, כי בנפשם יש רוע ובוורידים שלהם קנאה, כל כך הרבה קנאה. כולנו יודעים שיש פטריות שנראות טוב אבל לא אכילות. זה אותו דבר עם האנשים המרושעים האלה: הם באים אליך וגורמים לך להאמין שהם יהיו שם בשבילך ובכל זאת, כשזה מגיע לזה, הם בעצם מרעילים אותך.
לכן יש להימנע מחברות רעילה ולזרוק את אלו שאינם חולקים את האושר שאנו יכולים להרגיש. אם תחשוב על זה, מישהו שלא שמח בשבילך בהישגים שלך לא באמת אוהב אותך, וזה הכי חשוב.
האם להיות מאושר מתקבל בברכה או מזעם?
אנחנו אוהבים לחלוק את החדשות והחלומות הטובות שלנו עם אנשים שאנחנו מכירים. אנחנו נהנים להראות לאנשים שמצאנו מקום שבו אנחנו באמת שמחים על החיים שלנו. אנחנו עושים את זה ברשתות חברתיות, בטלפון, במייל, עם שירים או בכל אחת מאלף דרכים שאנחנו יכולים לחשוב עליהן.
לכן אנחנו לא מבינים את חוסר שביעות הרצון שמופיעה על פניהם של אנשים שמראים שהם לא שמחים בשבילנו. היינו מצפים לחיוך בתמורה, לחיבוק, או שיגידו "פנטסטי, מזל טוב". כנראה חווית את זה בעצמך. בזמנים ההם, הבהירות שהבאנו נעלמת והרגש דועך כשלא מוצאים את הריאקטין לו ציפינו.
"אני שמח שאתה שמח שאני שמח שאתה שמח"
-פול אוסטר-
כשזה חוזר על עצמו שוב ושוב, אנחנו מגיעים למסקנה שאושר מדבק, אבל רק למי שנתן לו להתפשט: לפעמים השלווה הפנימית שלך גורמת לאי נוחות אצל אחרים ואין לזה שום קשר אליך, אלא לאופן שבו האחר אדם מנהל את הרגשות שלו.
אולי זה החושך שלהם שמרגיז את הבהירות שלך
כאשר שקלתי את הנושא הזה עלתה לי השוואה מעניינת, ואתה יכול להסכים איתה: האנשים שמתעבים את האור שלך מזכירים לי שיני בינה. אנסה להסביר מדוע.
שיני בינה במוקדם או במאוחר צריכות לעלות על פני השטח וכנראה לא עושות את זה במקביל: בהתחלה הן לא מעצבנות אותנו, אבל, בדיוק כשאנחנו חושבים שאנחנו בסדר, הן מתחילות לפגוע בנו. אנחנו מתחילים להרגיש רע והאנרגיה שלנו נחלשת והאופציה היחידה שיש לנו היא להסיר אותם - לחסל אותם כדי שהם לא יעשו לנו את החיים לאומללות. כאשר השיניים נעלמו, ההקלה שאנו חשים היא שאין שני לה.
אנשים שיש להם קור בנפשם ואינם יכולים למצוא דרך להסתיר זאת יוצרים השפעה דומה לזו של שיני הבינה: הם צריכים להופיע בשלב מסוים כי הם חלק מהמין האנושי. עם זאת, טוב לנו לא לשכוח שלשיני בינה אין תועלת וגורמות לנו לבעיות היגיינה. המשיכו לתת לאור האישי שלכם לזרוח ואל תתנו לחושך שאינו שלכם לקלקל לכם את מצב הרוח.
"אם צחוק מדבק, בואו נהפוך אותו למגיפה".
-פבלו פקנובסקי-
