פטריה, הסדרה - כמה זמן טינה יכולה לעצב את חייך?

פטריה הוא עיבוד טלוויזיה לרומן של פרננדו ארמבורו. התסריטאי והמפיק בפועל אייטור גאבילונדו התאים את הספר למסך הקטן. לאחר ששודרה הסדרה בת שמונה פרקים בפסטיבל הסרטים בסן סבסטיאן, היא שוחררה ב-HBO.

הסדרה מספרת את סיפורן של שתי משפחות שחייהן מעוצבים על ידי ETA, קבוצת טרור שרצחה 853 בני אדם כדי לנסות ללחוץ על הממשלה לתת עצמאות למדינת הבאסקים.

הדבר היפה בפטריה, לעומת זאת, הוא שזה לא ניתוח פוליטי של ETA. במקום זאת, זו השתקפות אנושית מאוד על איך זה היה עבור אלה שתמכו ב-ETA ואלה שאוימו והרגו על ידי הקבוצה. היא לא מנסה לפטור, להשוות או להתייחס לצדדים המנוגדים של הנושא.

פטריה, הסדרה: זה לא הסיפור, זה איך שהם מספרים אותו

במשך 40 שנה, ארגון הטרור ETA השתמש באלימות כדי לנסות לצבור כוח ולהיות הנציג הבלעדי של העמדה והרצונות של האנשים בחבל הבאסקים. לעתים קרובות מאוד, חברי החברה האזרחית היו קורבנות של ההתקפות, הסחיטה והאיומים שלהם.

ספרד נלחמה בחזרה עם קבוצות חצי-צבאיות (GAL) שמומנו על ידי המדינה. חברי GAL גם הרגו ועינו חמושים של ETA וכן את אלה שחשדו שהם חברים בהם. ניסיונות מסוג זה לחסל את ETA שימשו לעתים קרובות רק כדי להצדיק את מעשיו של המחבל ולהביא עוד אנשים למטרתם.

בשנת 2011, ETA הכריזה על הפסקת אש קבועה. ב-2017 הם גם החלו להגיש את נשקם. לבסוף, במאי 2018, הם התפרקו רשמית. מה שהם לא עשו זה לבקש סליחה, ואנשים סביבם סירבו למסור אותם לרשויות. כתוצאה מכך, רוצחים רבים עדיין הולכים חופשיים.

שתי נשים, שתי אידיאולוגיות

פטריה מספרת את סיפורם של שלושה עשורים בחייהן של שתי משפחות באסקיות שנהרסו בעימות מזוין. ההודעה ב-2011 על פירוק של ETA נתנה השראה לאלמנה בשם ביטורי (בגילומה של לנה אירורה) לחזור לעיר הולדתה סן סבסטיאן. ביטורי נאלצה לברוח מביתה לאחר רצח בעלה טקסטו (בגילומו של חוסה רמון סורויז), איש עסקים באסקי.

חזרתה פותחת הרבה פצעים ישנים, במיוחד עם חבריה לשעבר מירן (בגילומה של אן גבריין) ובעלה ג'וקסיאן (מיקל לסקוראיין). שתי המשפחות היו קרובות מאוד עד ש-ETA תקף אחת מהן. מירן רוצה תשובות, אבל לא בגלל תחושת נקמנות אידיאולוגית. היא רק רוצה לדעת אם ג'וקס מארי (ג'ון אוליברס), בנו של חברתה, היה זה שרצח את בעלה. היא יודעת שהוא בכלא, אבל היא לא יודעת מה היה תפקידו בפשע.

סיפור של עבר והווה

ככל שהסדרה מתקדמת, יש פלאשבקים לסיפור הידידות בין שתי המשפחות. אתה לומד מהר שיש אירועים שמציינים לפני ואחרי במערכת היחסים שלהם. הצורך לנקוט עמדה בנושאים משפחתיים, גיאוגרפיים ופוליטיים הורס בסופו של דבר אפילו את הקשרים הרגשיים החזקים ביותר.

ההצגה חוזרת פעמים רבות אל מותו של טקסטו ומציגה את הסצנה מנקודות מבט שונות. זה מראה כיצד ETA סחטה אנשים וקראה אותם החוצה וכיצד הפחד וחוסר הכבוד השפיעו על מערכות יחסים.

פטריה, הסדרה: כשהטינה שולטת, לא יכולה להיות התקדמות

הסדרה מציגה את ההרס הרגשי שממיט הרס על המשפחות שנגעו בהן על ידי ETA. העובדה ש-ETA הסגירה את הנשק שלהם, למשל, לא אומרת שאין אנשים שהאמינו שרצח הוא הדרך היחידה להשיג את מטרתם. כפי שציינו, הסדרה מנסה לתת לצופה תחושה של הטרגדיה סביב הסכסוך.

מבלי לנסות לפטור את המחבלים בשום צורה, הוא מציג את השינוי של לאומן באסקי צעיר שמצטרף לקבוצה עם חבר כי זה נראה הרפתקני ומרגש. מה שמתחיל בתור עפרוני, לעומת זאת, הופך לגיהנום אישי. הנרטיב לפעמים כל כך שקול עד שהוא נראה - או שהוא, תלוי את מי שואלים - אדיב מדי לאלה שרצחו אנשים בטווח נקודתי לאחר שחטפו אותם והרגו ילדים.

Gabilondo לוקח את הצופה לתוך החיים של קהילה קטנה ומראה איך זה לחיות תחת איום. הוא עוקב אחר התקדמותה של ידידות לכל החיים בין שתי משפחות כשהיא מתדרדרת לשנאה. אתה רואה איך האידיאולוגיה הפוליטית משנה אותם ומבטלת את מערכות היחסים שלהם.

בפטריה, אין מקום לרעיונות או רגשות שטחיים

קורע לב במיוחד תפקידה של מירן, אם שכאילו חשה רק טינה כלפי בנה, אך לא חמלה. האנטיתזה שלה היא בתה ארנטסה (לורטו מאוליאון) שאמיצה מספיק לעשות את הדבר המהפכני היחיד באמת ולהכיר באנושיות שבאחרים. היא נלחמת למען הטוב שבאנשים, למרות שהיא סבלה כל כך הרבה בעצמה. ארנטסה היא להבה זעירה של תקווה המרצדת בחושך שהיא פטריה.

לסיכום, הסדרה מתמקדת פחות במה שאנחנו מאמינים ויותר במי שאנחנו: פיסות היסטוריה קטנות שנקבעות על ידי הקשר שמוציא לפעמים את הגרוע מכל. הסדרה גם מעוררת שאלות, כמו איך כל כך הרבה אנשים יכולים לתמוך בטרור או לאמץ אותו. איך אידיאולוגיה יכולה לעוור מישהו עד כדי כך שהוא יכול לאיים, לחטוף או לרצוח אנשים אחרים? למה אנחנו עדיין לא יודעים את זהות הרוצחים שיצאו לחופשי? מדוע אלו שביצעו זוועות כאלה לא התנצלו על מה שעשו?