אנשים אינטליגנטים נוטים להיות יותר חסרי ביטחון
אבל הטיפוסים המתנשאים ביותר הם בטוחים מטבעם מכיוון שהם אינם דואגים להשלכות מעשיהם או שוקלים את השפעת דבריהם. בנוסף, הם לא דואגים לנזק שהם עלולים לגרום לאנשים אחרים.
אנשים אומרים " בורות היא אושר ". על זה בוודאי כולנו נסכים. כי כולנו בהחלט נתקלנו במהות האופיינית כל כך לטיפשות אנושית שבה מישהו פועל ברשלנות רגשית ורציונלית מוחלטת. הם אף פעם לא מודעים להשפעה של חלק מההתנהגויות שלהם.
"אפשר למדוד את האינטליגנציה של מישהו לפי כמות אי הוודאות שהוא יכול לשאת".-עמנואל קאנט-
אבל, למרות שרובנו יכולים לזהות את האדם ה"בור", זה שמתנהג בגאווה ברורה, יומרה ויהירות, אנחנו עדיין שואלים שאלה אחת. למה עדיין יש להם כל כך הרבה כוח בחיינו?
ההיסטוריון קרלו מ' ציפולה אמר שלפעמים אנחנו מזלזלים בכמות העצומה של אנשים טיפשים בעולם. אבל אנחנו צריכים להוסיף משהו נוסף לאמירה הזו... מדוע הטיפשות הגיעה לרמות כוח כה גבוהות בחברה שלנו?
פסיכולוגים וסוציולוגים אומרים לנו שיש היבט מעניין הקשור לדפוס התנהגותי זה. האנשים הכי טיפשים נוטים להפגין תחושת ביטחון מוגברת. הם פזיזים יותר, "רועשים יותר", ויש להם את היכולת להשפיע על אחרים בגלל התכונות הללו.
עם זאת, אנשים אינטליגנטים נוטים להתאפיין בחוסר ביטחון. יש להם רמה גבוהה של תגובה אישית, רפלקציה ושיקול דעת.
אף אחד מהדברים האלה לא משפיע. בנוסף, אנחנו חיים בעולם שבו אנשים עדיין רואים בחוסר ביטחון מאפיין שלילי.
אנשים אינטליגנטים נוטים להמעיט בערכם של עצמם
עדיין יש לנו רעיון קצת מוטעה לגבי אנשים אינטליגנטים. וזה נכון במיוחד עם אנשים שיש להם מנת משכל גבוהה מאוד.
אנו רואים בהם אנשים מוכשרים, תמיד מסוגלים לקבל את ההחלטות הטובות ביותר. או שאנו רואים בהם אנשים יעילים ביותר בעבודתם, באחריותם ובחובות היומיומיות שלהם.
אבל, יש לעתים קרובות משהו אחר נכנס לפעולה. אנשים אינטליגנטים נוטים לסבול מחרדה חברתית. זה נדיר שהם מרגישים משולבים לחלוטין בסביבה שלהם: בית ספר, מכללה, עבודה...
כמו כן, כפי שמסביר הפסיכיאטר והדוקטור למדעי המוח דין ברנט, אנשים עם אינטליגנציה גבוהה נוטים להעריך את עצמם ללא הרף.
זה מה שאנו מכנים כעת "תסמונת המתחזה". זו הפרעה שבה האדם ממזער את הישגיו ויכולותיו האישיים. לכן הם מערערים בהדרגה את ההערכה העצמית והאמון העצמי שלהם.
אבל ברור שלא צריך להכליל. יכול להיות שיש אנשים עם IQ גבוה שהם מאוד בטוחים. יכול להיות שיש אנשים בעלי מנת משכל גבוהה שטיפסו בסולם ההצלחה עם קור רוח פסיכולוגי, עקביות ויעילות.
אבל, הדפוס הראשון הוא הנפוץ יותר. אנשים מבריקים מבחינה אינטלקטואלית נוטים לקבל תפיסה עמוקה יותר של המציאות. זו מציאות שלא תמיד נראית קלה, נעימה או אפילו מהימנה.
האם חוסר ביטחון באמת כל כך "שלילי"?
זה נכון, אדם בטוח הוא מושך ומעורר השראה. אנחנו אוהבים אנשים שמסוגלים לקבל החלטות מהירות. אנשים שחוברים יחד ומגיבים מהר. אבל... האם זה באמת נכון או אפילו רצוי להיות תמיד כל כך "בטוחים" בעצמנו?
התשובה לכך תהיה: " כן ולא". המפתח הוא במתינות, איזון. בחזרה למדען המוח דין ברנט, בואו נדבר על אחד מספריו הידועים: "המוח האידיוט".
בו הוא מסביר כיצד באופן כללי, האנשים הנאיביים או ה"טיפשים" ביותר נוטים להציג את הרמות הגבוהות ביותר של ביטחון אישי. הם סוגי האנשים שאינם מסוגלים לזהות מתי משהו לא בסדר. הם גם לא יכולים ליישם מחשבה אנליטית, רפלקטיבית כדי להעריך מראש את ההשפעה של החלטות, פעולות או הערות מסוימות.
אבל העניין הוא ש"אישיות האידיוט" נוטה להיות יותר הצלחה חברתית. דירקטורים, פקידים או פוליטיקאים שמפגינים פזיזות, ביטחון ותקיפות בהחלטות שלהם נוטים להיות בעלי מה שהרבה אנשים רואים כ"יכולת מנהיגות".
עם זאת, ההנחה הזו מסוכנת באמת. לפעמים אנחנו שמים את עתידנו בידי אנשים שאינם מסוגלים להעריך את ההשלכות של מעשיהם.
חוסר ביטחון פרודוקטיבי
חוסר ביטחון שלוכד ומשתק אותנו אינו מועיל. אבל יש סוג של חוסר ביטחון שאומר לנו דברים כמו " עצרו, היו זהירים וחשבו לפני שאתם פועלים". סוג זה של חוסר ביטחון יכול להועיל.
אבל זה רק אם נשתמש בזה כדי לעזור לנו לקבל החלטה. זה לא טוב אם ניתן לעצור אותנו לצמיתות.
אנשים אינטליגנטים נוטים להתקשות מאוד כשזה מגיע לעיבוד חוסר הביטחון הזה. הסיבה לכך היא, כפי שאמרנו, הם נוטים להיות בעלי הערכה עצמית נמוכה, בנוסף לכמה מאפיינים אחרים:
- הם מנתחים יתר על המידה כל עובדה, התרחשות, מילה שנאמרה, ביטוי וגישה.
- יש להם תהליך חשיבה מסוג "מסעף". כלומר, הם עוברים מרעיון אחד למשנהו ואחר, עד שהם נקברים.
- הם אנשים מאוד הגיוניים וצריכים שהכל "יתאים". הכל צריך להיות הגיוני. אבל לפעמים החיים דורשים מאיתנו לקבל אותם כמו שהם, עם כל חוסר ההיגיון, הכאוס והמוזר שבו.
אז, הם צריכים למנוע מחוסר הביטחון שלהם לבודד אותם בקיפאון של מוחותיהם המתוחכמים. הם צריכים ללמוד להשלים עם חוסר הוודאות. הם צריכים לקבל את חוסר השלמות של ההתנהגות האנושית. הרבה ממה שקורה בעולם לא הגיוני.
בנוסף לכל זה, האינטליגנציה שלהם בהחלט צריכה לפרוץ את הגבול ה"רציונלי" הקיצוני שלה. הם צריכים להתקדם לעבר אינטליגנציה רגשית, שם הם מפסיקים לזלזל בעצמם או להרגיש כמו חייזרים.
גם אם הם לא מאמינים בכך, העולם הזה זקוק להם יותר מתמיד כדי לנצח את "וירוס הטיפשות האנושית".
