לאהוב זה לא להיות הבעלים של אדם אחר
"לאורך כל חיי הבנתי שאהבה היא סוג של עבדות בהסכמה. זה שקר: רק חירות קיימת כאשר האהבה נוכחת. מי שנותן את עצמו במלואו, שמרגיש חופשי, אוהב את רעהו. ומי שאוהב במלואו, מרגיש חינם.
מסיבה זו, למרות כל מה שיכולתי לחיות, לעשות או לגלות, שום דבר מזה לא משנה. באהבה, אף אחד לא יכול לרסק אף אחד אחר, כל אחד מאיתנו אחראי למה שאנחנו מרגישים, ואנחנו לא יכולים להאשים אף אחד אחר בכך.
הרגשתי פגוע כשאיבדתי נשים שהייתי מאוהב בהן. עכשיו, אני משוכנע שאף אחד לא יכול לאבד אף אחד, כי לאף אחד אין אף אחד. זו החוויה האמיתית של החופש: להיות בעל הדבר הכי חשוב בעולם, בלי להחזיק בו..."
אחת עשרה דקות - פאולו קואלו
המפתח להתפתח כזוג וכאדם הוא להפסיק לנסות להחזיק אנשים, ולאהוב בחופשיות וללא התקשרות מוגזמת. אם נבין את האהבה כרצף נצחי של ויתורים, הקרבה ומאבק נגד עצמך לטובת מערכת היחסים, היא עלולה להיות קטלנית.
אהבה לא נמצאת באדם האחר, היא בתוכנו
"המטרה האנושית הגדולה היא להבין אהבה אמיתית. אהבה היא לא באדם האחר, היא טמונה בתוכנו; היא מעוררת אותנו. אבל כדי להתעורר, אנחנו צריכים את האדם האחר. היקום הגיוני רק כשיש לנו מישהו לחלוק איתם את הרגשות שלנו".
אחת עשרה דקות - פאולו קואלו
דווקא כאן רובנו הולכים שולל. אנחנו מחפשים מישהו שישלים את הפגמים וחוסר הביטחון שלנו מבלי להבין שהישועה היחידה שלנו כבר נמצאת בתוכנו.
אנחנו שמים את כובד חיינו על כתפיהם של אחרים, גורמים להם להיות אחראים להצלחות שלנו ולכישלונות שלנו, ובעיקר לרגשות שלנו. זה משאיר אותנו ריקים מבפנים, ללא גאווה או סיפוק אישי; במקביל, למרבה הצער, אנו הורסים כל זרע של אהבה בריאה שיכולנו לזרוע.
וכך התלות שלנו גדלה וגדלה, מבטלת את האותנטיות והזהות הרגשית שהיינו צריכים ליצור בתוכנו.
אנחנו לא מבינים שאם נסיר את התחבושות והטלאים שמכסים את הפצעים שלנו, נוכל ליצור קשר עמוק וכנה עם עצמנו ועם האדם שאנחנו אוהבים.
בואו נפסיק להמציא תירוצים! אהבה ומערכות יחסים מתחילות, תמיד וללא יוצא מן הכלל, בתוכנו. אם נפזר את חלקת האדמה הזו, נפיץ את הרעננות הזו לשאר השטח. וכך נראה את עצמנו גדלים במקום לקמול ולמות.
לסגת מתשוקה, או לרדוף אחריה בצורה עיוורת?
אף אחד לא אוהב לבלבל את סדר העולם שלו. יש אנשים שהתשוקה שלהם גורמת להם לאי נוחות כי הם מפחדים לעקור את ביתם ולהרוס את כל מה שהם עבדו קשה כדי ליצור.
למעשה, רוב האנשים חיים עם מערכות יחסים שבורות והרגלים רעים פשוט כי הם מפחדים משינוי. הם חיים לפי האימרה הרווחת, "טוב רע ידוע מטוב לא ידוע". זה משמש כדוגמה, חוק בלתי ניתן לשבירה, מדריך לחייהם.
עם זאת, יש גם אנשים שמתמכרים לתשוקה שלהם בלי לחשוב אפילו, בתקווה שהדחף הראשוני של האינרציה יפתור את כל הבעיות שלהם. אנשים אלה מטילים את כל האחריות על האושר שלהם (ואומללותם האפשרית) על אנשים אחרים. מסיבה זו, הם תמיד יהיו באופוריה כי משהו נפלא קרה להם, או מדוכאים כי משהו הרס אותם.
מהי היחס הנכון? גם לא בצורות הקיצוניות שלהם. כל עוד אנו פועלים באיפוק ובאחריות, כל מה שנעשה יכניס תקווה ושמחה לחיינו. רק כך נוכל לאהוב באמת ובחופשיות.
תמונות מ-AJCass
