אתה יוצר את ההתחייבויות שלך

אפשר לומר שאורח החיים שכולנו חיים אחראי לכל המחויבויות היומיומיות שעומדות בפנינו
אפשר לומר שאורח החיים שכולנו חיים אחראי לכל המחויבויות היומיומיות שעומדות בפנינו, ושעלינו להסתגל אליו.

אנחנו מופגזים כל הזמן בכל מיני חובות, מאלו שאנחנו צריכים לעמוד בו בעבודה ועד לאלה שבבית, כמו להכין אוכל כל יום. בחברה התובענית בה אנו חיים, עלינו להיות מושכים, חרוצים, תמיד בעניינים, הורים טובים וכו'.

חובות הן הציפיות שעלינו למלא אם אנחנו רוצים להרגיש כמו אנשים טובים יותר. אבל תחשוב על זה לרגע: מי מטיל עליך את החובות שלך? ממי באמת מגיעות הציפיות האלה?

אפשר לומר שאורח החיים שכולנו חיים אחראי לכל המחויבויות היומיומיות שעומדות בפנינו, ושעלינו להסתגל אליו. אבל אם תעצרו לחשוב קצת יותר, תבינו שרוב המחויבויות שלנו באמת מוטלות על עצמן, ושהן נועדו למלא ציפיות של אחרים במקום שלנו.

כמה פעמים נאלצתם לעשות משהו שלא אהבתם כי זה היה משהו ש"צריך" לעשות? המילה "צריך" היא חלק מרבות מהאמונות הלא רציונליות שלנו, והיא מרמזת על צורך נסתר שיש למלא אם אנחנו רוצים להיות שמחים, או לפחות לא עצובים.

מחשבות שמצביעות על חובות

רגשות מטרידים מתעוררים בדרך כלל בגלל חובה. כפי שמציינת הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, מה שאנו חושבים הוא הגורם הישיר לתחושתנו, ובתמורה, כיצד אנו מרגישים משפיע על אופן החשיבה. לפיכך, אם אנו חשים חרדה, מדוכאים או כועסים, אנו כנראה יוצרים כמות אינסופית של חובות במוחנו.

המחויבויות הללו יכולות להיות על עצמנו, על אחרים או על העולם באופן כללי, והן מדברות על הרעיון השקרי שיש לנו איך דברים צריכים להיות. הם סוגרים את הדלת לקבלה ללא תנאי, שהיא המפתח לרווחה רגשית.

חובות המופנות כלפי אחרים, והעולם בכלל, גורמות לכעס. לרצות שאנשים אחרים, או חיים, ימלאו את הקריטריונים האישיים שלנו זה לא מציאותי כמו לנסות לגרום לשמים להפוך למגנטה.