תסמונת המראה
המחשבות והרגשות שיש לנו כשאנחנו מסתכלים במראה יכולים להשפיע על האופן שבו אנחנו מתייחסים לאחרים וגם לעצמנו. מה שמכונה "תסמונת המראה" שכיחה יותר ממה שאנו חושבים.
ההרגל להתבונן ולנתח את עצמנו מול המראה משקף את הצורך שלנו ללמוד על הגוף שלנו ולנתח כל "פגמים" כביכול, לפני שאחרים ימצאו אותם.
תסמונת המראה מתייחסת לאובססיה להשתקפות שלנו ולנטייה לעוות אותה במוחנו עד שאנו רואים פגמים או מגדילים את אלו שאנו מאמינים שיש לנו. אפשר לומר שהחפץ הזה שיש לנו בחדר השינה, בחדר האמבטיה או בכל מקום בבית שלנו, הוא המתווך בזוגיות.
ברוב המקרים, מערכת היחסים המורכבת מ"אדם ותדמיתו" שונה בתכלית. זה יכול להפוך למערכת יחסים לא בריאה מלאה בבעיות, סבל, קשיים, דאגות, ריבים וכו'.
בדיוק כמו מה שקורה כשאתה חי עם מישהו, אנחנו צריכים ללמוד לחיות מדי יום עם הגוף שלנו ומעל הכל, עם מה שאנחנו רואים במראה, שהיא לא יותר מהקרנה שאנחנו עושים לעצמנו.
"מראה, מראה על הקיר... מי הוגן מכולם?" אמרה המלכה הרעה בסיפור של שלג לבן. היא עשתה את הבלתי אפשרי כדי שתמיד תוכל לראות את עצמה צעירה ויפה.
במציאות אין לנו שיקויים או לחשים כדי לשמח אותנו, מעיין הנעורים לא קיים, אבל יש את היכולת לאהוב את עצמנו כמו שאנחנו ומעל הכל, לקבל את עצמנו, בלי קשר לגיל, לקילוגרמים, לקמטים., או הסנטימטרים.
תסמונת המראה הופכת לנטייה פתולוגית כאשר היא נובעת ממקרי בולימיה ואנורקסיה, שתי הפרעות השכיחות מאוד בקרב מתבגרים ובעיקר בנשים. לא משנה כמה הן רזות, בנות (וחלק מהבנים גם) תמיד רואות את עצמן כשמנות ומכוערות, תוצר של עיוות ברמה הקוגניטיבית.
איך אפשר להתגבר על הפרעת מראה?
מלכתחילה, צריך לשים בצד דעות קדומות והשוואות. אנחנו לא טובים או גרועים מאחרים, רק שונים.
שמן יותר, רזה יותר, גבוה יותר, נמוך יותר, יפה יותר, מכוער יותר... אלו רק הערכות שרירותיות. הסגנון תמיד משתנה וגם סטנדרטים של יופי. ואם לא, תסתכל על הציורים מלפני שלוש מאות שנים.
כל אחד מאיתנו יפה בדרכו המיוחדת, אנחנו ייחודיים וחסרי תחליף, היצורים היפים ביותר בכל הבריאה. זה לא אומר שאנחנו צריכים להיות נרקיסיסטים ולהעריץ את ההשתקפות שלנו כל הזמן, מעל הכל וכולם, להראות כמה אנחנו טובים ויפים, אלא אנחנו צריכים ללמוד לאהוב את עצמנו ולקבל את עצמנו כפי שאנחנו באמת.
מצד שני, זה חיוני להתחיל לצחוק על עצמך, על הטעויות שלך ועל מה שאנחנו לא אוהבים. מגע של הומור יקל על חיינו וישפר את מערכת היחסים שיש לנו עם הגוף שלנו וגם עם אחרים.
זה גם חיוני להפוך לחברים ולשותפים הכי טובים שלנו. מה זה אומר? אל תשפוט מראש את התמונה שאתה רואה במראה. אם אתה במצב רוח טוב, שמח ומרוצה, האם באמת אכפת לך מגודל הירכיים, הבטן או האף שלך?
וכמדד מרכזי, עלינו לאהוב את עצמנו כדי שבהמשך נוכל לאהוב אחרים, והם יוכלו לאהוב אותנו. אם לא נכבד את עצמנו, אף אחד לא יעשה זאת.
האדם היחיד שיש לך רשות להשוות את עצמך איתו הוא אתה ולא אף אחד אחר. אתה פשוט נלחם ומשפר את עצמך כל יום, תהיה אדם טוב יותר ומפתח מיומנויות חדשות. אתה יכול לנתח איך היית אתמול והיום, אבל לא לבקר, כדי לדעת איך לפעול כדי להתעלות.
הגוף שלנו הוא רק השתקפות של המצב הפנימי שלנו. מעבר למה שקשור לבריאות, אל לנו לדאוג לעצמנו איך הגוף שלנו נראה. אין ספק שתהיה לך תפיסה שונה מהתמונה במראה, אם תסתכל על עצמך יום אחד כשאתה עצוב ותשווה את זה כשאחר שבו אתה מרגיש שמח.
ברגע שנקבל את עצמנו בדיוק איך שאנחנו, תהיה לנו את היכולת לצחוק על עצמנו ועל השגיאות והטעויות שלנו, מבלי להטריד את עצמנו על ההשתקפות במראה; זה כאשר אנחנו באמת אנשים מאוזנים ומאושרים.
כשאנחנו יכולים לצחוק על עצמנו, אז יש לנו את היכולת לעשות זאת עם אחרים.
