לטעות בכיף באושר
הדיון על אושר ואומללות יכול להימשך לנצח. אושר הוא מושג כל כך מופשט ויחסי. כמעט בלתי אפשרי לתאר את זה בלי להגיע למבוי סתום. כיף, לעומת זאת, הרבה יותר קל להבין, ובתרבות שלנו אנו אשמים בכך שהכיף הוא אושר. "כיף" יכול לתאר כל דבר ששובר את השגרה שלך ונותן לך סיפוק.
החדשות הרעות הן שלשמח וליהנות הם לא אותם דברים. מישהו יכול ליהנות כל יום מבלי להרגיש מאושר. עם זאת, גם ההפך יכול להיות נכון. מי שלא עושה הרבה פעילויות מהנות עדיין יכול להרגיש שמח.
"האושר שלי מורכב מלהעריך את מה שיש לי ולא לרצות יתר על המידה את מה שאין לי."
- ליאו טולסטוי
אז מה אני מנסה להגיד? אני פשוט מנסה להציג את הנושא כדי להגיע לנקודת הרהור: בעולם המודרני, הבילוי הפך כמעט לחובה. אנשים עצובים מתקבלים בברכה רק בכנסיות או במשרדי פסיכולוגים. מסיבה זו, מישהו שנראה שהוא נהנה מאוד יכול להסתיר אומללות גדולה.
כיף להסתיר אומללות
יש המכנים אותה "חברת הקוקה-קולה". זכור את אחת הסלוגנים המפורסמים ביותר של החברה הזו: "תהנה!" המודעות מציגות אנשים מחייכים, מוקפים בחברים, מטיילים, יוצאים להרפתקאות, אוכלים אוכל טעים, ובן זוג מושלם לצידם.
בעשורים האחרונים, אנשים מעולם לא הפסיקו לחפש את החיים שהמודעות הללו מבטיחות. אחת המילים המפחידות ביותר בימינו היא "שעמום". ואנחנו מניחים שההיפך משעמום הוא עודף התרגשות ופעילות אינטנסיבית. זה מראה כיצד אנו משלימים זה את זה גם כן. לדוגמה, אפשר לומר "אני אוהב אותו כי הוא מצחיק אותי" או "אני אוהב אותה כי היא לא לוקחת דברים ללב".
אנחנו מאמינים שכדי להיות מאושרים, עלינו להיראות כמו שהאנשים בקוקה-קולה מוסיפים. עם זאת, החיוכים שלהם אינם אמיתיים, הם רק הבעות מאולצות. אם קשה לכם, לא חסר שאנשים יזמינו אתכם למסיבות או ינסו להסיח את דעתכם עם משהו שכיף לעשות.
שעשוע ואשמה
הצורך ליהנות כל כך חזק שלפעמים אנחנו מרגישים אשמים כשאנחנו לא מרגישים שאנחנו נהנים מספיק.
הכיף, רגע החגיגה, מופיע בהיסטוריה האנושית כדברים הקשורים לקודש. לכל תרבות יש רגעים מיוחדים שקוטעים את חיי היומיום ומובילים זמן לחלוק עם הקהילה. הם מייצגים רגעים חשובים מאוד - זמנים לשמחה ולהבעה משותפת.
החגיגה הנצחית של היום, לעומת זאת, הפכה יותר ויותר מתוכנתת ומבוססת על פרסומות. במקרים רבים מקורו בייסורים, ולא בחגיגה. עם זאת, הדבר הגרוע ביותר הוא כשהיא הופכת לשגרה, מה שמוריד ממנה הרבה מהקסם.
לטעות בכיף באושר
הייתה תקופה שבה ההנאה והסיפוק נתפסו כאויבים לסגולה. סקס נתפס במיוחד כמדרון חלקלק לדקדנס. התייחסו לעונג כמשהו עבור אנשים פחות מתורבתים. זה נתפס כחסר סיבה, ואנשים שנכנעו לו נתפסו כמי שנכנעים לאינסטינקטים שלהם.
הודות לתרומות של דיסציפלינות רבות, כולל פסיכולוגיה, למדנו שסיפוק והנאה הם מרכיבים חשובים לבריאות נפשית טובה. למדנו גם שלהדחקת תשוקה יכולה להיות השלכות שליליות, אפילו פסיכולוגיות.
עם זאת, כיום נראה שעלינו לפעול בדרך הפוכה. עלינו ללמוד שלא מהכל צריך להנות. לתסכולים ולחוסרים יש תפקיד חשוב בצמיחה ובהתפתחות הרגשית שלנו. כעת אנו מביטים מלמעלה על כל דבר שאינו מרמז על כיף והנאה. כיף לא נותן לנו תשובות על למה אנחנו כאן. ללכת למסיבה לא נותן לנו את המפתח לאושר אישי.
