רגשות חסרי תועלת: אשמה ודאגה
חיינו מלאים לרוב באשמה ודאגה, שני רגשות שאינם מביאים שום דבר טוב לחיינו, אך אנו מייחסים להם חשיבות רבה יותר ממה שאנו צריכים באמת.
לעתים קרובות אנו חשים אשמה על דברים שעשינו, דברים שאנו לא מרגישים מרוצים מהם לאור התוצאות שהיו להם. יחד עם זאת, אנו מודאגים לגבי מה שאנחנו יכולים או צריכים לעשות, לעתים קרובות עד כדי כך שזה מונע מאיתנו לנקוט בפעולה.
"האשמה לא טמונה בסנטימנט, אלא בהסכמה".
-סן ברנרד דה קלירו-
אבל האם אתה באמת יודע מה זה שאתה מפסיד בכך שאתה נותן חשיבות לשני הרגשות האלה?
אנחנו יודעים שאנחנו לא יכולים להימנע מהם לחלוטין, אבל חשוב להיות מודעים לכמה אנרגיה וזמן אנחנו מקדישים לשני הרגשות חסרי התועלת הללו.
רגשות חסרי תועלת משתקים אותך
גם אשמה וגם דאגה משתקים אותך ובו בזמן גורמים לך לאבד זמן. שניהם גורמים לך לאבד את הרגע הנוכחי. אשמה גורמת לך להפסיד זמן במחשבה על משהו שכבר נעשה ואין לו פתרון. והדאגה גורמת לך להישאר חסר תנועה, נעצרת, בזמן שאתה חושב על עתיד שעדיין לא הגיע, אבל שגורם לך לחרדה גדולה.
הרגשה רעה או דאגה לא תשנה שום דבר שקרה או שעוד עתיד לבוא. אז למה אנחנו מייחסים כל כך חשיבות לשני הרגשות הללו? עכשיו, כשאנחנו מודעים לעובדה שהם לא יכולים להביא שום דבר חיובי לחיינו, למה אנחנו עדיין מייחסים להם כל כך הרבה חשיבות?
כולם מושפעים משני הרגשות האלה. קל לראות אנשים מדוכאים ופסימיים שמאשימים את עצמם כל הזמן ודואגים מדברים שהם עשו או שעדיין לא היו.
אתה כנראה לא חריג בקבוצה הזו. מסיבה זו, יש צורך לזהות את שני הרגשות הללו, להיות מודעים אליהם ולהתמקד בהפחתתם. כך תוכלו להימנע מההשלכות שעלולות להיות להן, כמו ייסורים, למשל.
ייסורים הם ביטוי של אשמה ודאגה. זה גורם לך להרגיש עגום וחסר תקווה ובו בזמן אובססיבי לגבי משהו שקרה או שיכול לקרות.
למד לקחים מהעבר, כוון מחדש את העתיד שלך
לאחר שזיהינו את הרגשות הללו בעצמנו, ברגע שאנו מודעים לאופן שבו הם גורמים לנו להרגיש ולעובדה שהם אינם יכולים לעשות עבורנו דבר יותר מאשר ליצור ייסורים, הגיע הזמן למצוא עבורם פתרון.
אשמה לא צריכה לייסר אותנו, אלא להזהיר אותנו על הזדמנות ללמוד משגיאה שעשינו. זה יעזור לנו להימנע מלפול שוב לאותה מלכודת, להתקדם ולהמשיך להתקדם בחיינו.
אף אחד לא נקי מאשמה. כולנו, בשלב מסוים, עושים טעויות. אבל אל תחשוב שזה שלילי! בכלל לא. עשיית טעויות הופכת אותנו לאנשים טובים יותר, כל עוד אנו רואים בהן הזדמנות להתפתחות אישית, הזדמנות לצמיחה.
לגבי דאגה, להיות אובססיבי לגבי מה שיכול לקרות בעתיד באמת לא עושה לנו כלום. כאשר יגיע הרגע, נצטרך לפעול ולתת לאירועים להתגלגל כפי שהם יתקיימו.
לחשוב על מה שיכול לקרות לפני שהזמן מגיע זה חסר תועלת, כי אולי כשהרגע יגיע, או שהכל יקרה בצורה שלא ציפיתם. זה יכול להיות חיובי או שלילי. אין ספק שאתה יכול לחשוב על איזה רגע שבו שום דבר לא קרה כמו שרצית או חשבת.
לא ניתן לשנות את העבר; העתיד הוא משהו שעדיין לא הגיע. עם כל זה בחשבון, עלינו להיות מוכנים להתמודד עם העבר והעתיד שלנו בדרך אחרת. אף אחד לא אומר שאתה לא יכול להרגיש את הרגשות האלה, אבל אתה יכול ללמוד מהם.
אנחנו יצורים רגשיים שצריכים ללמוד לנהל את כל מה שאנחנו מרגישים בצורה שתועיל לנו. אפילו ההתרחשות השלילית ביותר יכולה להיות הזדמנות ללמוד ולהיות אנשים טובים יותר.
אל תסגור את עצמך ואל תלחץ על ידי האשמה ודאגה לדברים שאין לך כוח לשנות. מה שכבר קרה אי אפשר לשנות ולעולם לא נוכל מה יבוא אחר כך עד שזה יקרה.
