לפעמים אנחנו אומרים שאנחנו עייפים כשאנחנו בעצם עצובים

לפעמים אנחנו עוברים שלבים שבהם אנחנו הולכים לישון עייפים וגם מתעוררים עייפים
לפעמים אנחנו עוברים שלבים שבהם אנחנו הולכים לישון עייפים וגם מתעוררים עייפים.

בואו נודה בזה, כולנו עברנו את זה בשלב מסוים. כשאנחנו מרגישים את הרגש הקודר והנפוץ של עצב, אנחנו הולכים ישר ל"ד"ר גוגל". מה שאנחנו מחפשים זה אבחון. מילים כמו "דיכאון", "אנמיה", "היפותירואידיזם" מופיעות על המסך.

"בוקר טוב עצבות, כתובה לתוך קורות הגג. אתה לא בדיוק אומלל, אבל השפתיים הכי עצובות מכריזות עליך בחיוך..."

כשהעצב מוצא בנו בית, אנחנו מיד רואים בזה משהו לא בסדר. אנחנו רואים בזה מחלה שאנחנו צריכים להיפטר ממנה בהקדם האפשרי. כאילו אנחנו מנערים את האבק מהבגדים המלוכלכים שלנו. אנחנו לא אוהבים את זה ורוצים להתגונן מפניו מבלי לעצור להבין את זה. אנחנו לא חופרים עמוק יותר בפינותיו האפלות שבהן נוכל לגלות הרבה על עצמנו.

אנחנו שוכחים שעצב הוא לא הפרעה. אנחנו שוכחים שעצב ודיכאון אינם אותו דבר. כל עוד הרגש הזה לא נמשך יותר מדי זמן או מתערב כל הזמן בחיים שלנו, זו בעצם הזדמנות. ככל שזה נראה פרדוקסלי, זו הזדמנות להתקדם ולצמוח כאנשים.

אנחנו תמיד עייפים, אבל יכול להיות שיש משהו מתחת

לפעמים אנחנו עוברים שלבים שבהם אנחנו הולכים לישון עייפים וגם מתעוררים עייפים. נוכל ללכת לרופא, אבל הבדיקות יגידו לנו שאין שום דבר לא בסדר. אין חוסר איזון הורמונלי, או מחסור בברזל, או כל מחלה ביולוגית אחרת. הרופא יגיד לנו שאולי זה רק חילופי העונה. שזו רק הפרעה רגשית עונתית קטנה. משהו ממש מינורי שאפשר לתקן עם כמה כדורים.

כשאנשים שואלים אותנו מה לא בסדר אנחנו אומרים שאנחנו פשוט עייפים
כשאנשים שואלים אותנו מה לא בסדר אנחנו אומרים שאנחנו פשוט עייפים.

מצבים רגשיים מסוימים אינם דורשים כל סוג של עזרה רפואית. אבל כשאנחנו חווים את ההשפעות הפסיכוסומטיות שלהם על הגוף שלנו, אנחנו נבהלים. ואז אנחנו טועים לטפל בסימפטום מבלי להתמודד קודם עם הבעיה הבסיסית: עצב.

למה אנחנו מרגישים עייפים כשאנחנו עצובים?

מנגנוני המוח השולטים במצבים הרגשיים שלנו שונים מאוד זה מזה. אושר מעורר סדרה שלמה של קשרים והיפראקטיביות בתאים ובמוח שלנו. אבל העצב הרבה יותר מפושט ומעדיף לקצוב משאבים. ובכל זאת, הוא עושה זאת מתוך מחשבה על מטרה מאוד ספציפית. בואו נסתכל על זה ביתר פירוט.

  • עובדה מעניינת אחת היא שהמבנה שאחראי לכך במוח שלנו הוא האמיגדלה. אבל רק הצד הנכון.
  • האזור הקטן הזה במוח שלנו הוא זה שגורם לתחושות הבידוד, חוסר הפעילות והעייפות הפיזית שלנו... לכל הורדת האנרגיה הזו יש מטרה: לעודד התבוננות פנימה.

אז עצב מפחית את היכולת שלנו להתמקד בכל הגירויים שמחוץ לנו. זה ככה מסיבה מסוימת. המוח שלנו מנסה לומר לנו שהגיע הזמן לעצור ולחשוב. הגיע הזמן להרהר בהיבטים מסוימים בחיינו.

דברים שכדאי לדעת על עצבות מדי פעם

עצב מדי פעם, מהסוג שמשתלט לכמה ימים וגורם לנו להרגיש עייפים, כבדים וניתוקים מהמציאות, ראוי לתשומת לב. אנחנו יכולים לטפל בסימפטומים ולתקן את העייפות שלנו עם ויטמינים, או את כאב הראש שלנו עם משככי כאבים. אבל זה לא יעשה כלום אם לא נגיע ללב האמיתי של הבעיה.

אם לא נעשה זאת, אם לא נעצור ונסתכל על מה שמערפל את המוח שלנו וגורם לנו לדאוג, זה עלול לגדול. הנה כמה דברים שכדאי לדעת על עצב. הם בהחלט יעזרו לנו לנקות כמה פרטים קטנים יותר.

שלוש דרכים שעצב יכול להיות טוב

  • עצב הוא אזהרה. הזכרנו את זה קודם: אובדן אנרגיה, עייפות ובעיות ריכוז. אלו הם רק חלק מהסימנים לכך שיש לנו בעיה וצריכים לטפל בה.
  • עצב כתוצאה מניתוק. לפעמים, המוח שלנו מזהיר אותנו מפני משהו שהמודע שלנו עדיין לא שם לב. " הגיע הזמן לנתק את הקשר הזה." "המטרה הזו לא טובה". "אתה לא שמח בעבודה, אתה שורף את עצמך.. אולי כדאי לך להפסיק..."
  • עצב כאינסטינקט הישרדות. זה מעניין. לפעמים העצב מזמינה אותנו "להתרדם". זה מזמין אותנו להתנתק זמנית מחיינו כדי שנוכל לחסוך באנרגיה. זה נפוץ מאוד, למשל, כאשר אנו חווים אכזבה גדולה. אם נוכל, זה יעזור לברוח לכמה ימים. זה יגן על ההערכה העצמית והיושרה שלך.

לסיכום, יש מקרים בחיינו שבהם העייפות אינה פיזית כמו רגשית. במקום לראות בעצב הפרעה שיש לטפל בה, עלינו לראות בה קול פנימי להקשיב לו. אנחנו צריכים לראות בזה רגש רב ערך ושימושי שאנחנו צריכים כדי לגדול.