האתגר לקבל דברים שקורים לנו
קבלת דברים שקורים לנו היא הצעד הראשון לקראת שינוי. כדי לקבל את הדברים הכואבים ביותר שקרו לנו, אנו זקוקים לא פעם לזמן, שיימשך מאותו רגע ועד שהצלחנו להתמודד איתם. ובאמת, הקבלה הזו תעזור לנו לבנות מבט חדש, אמיתי יותר על עצמנו ועל מה שקורה לנו.
האתגר שכל בן אדם יצטרך להתמודד איתו בשלב מסוים הוא זה של הסתגלות לנסיבות הקשות ביותר, כי הם לא ילכו כמו שאנחנו רוצים. יבוא יום, פחות או יותר עצוב, רחוק יותר או פחות, שבו נקבל את מה שאנחנו, אם זה לשנות את זה או לכתוב את זה לתוך הסיפור שלנו.
להודות בפגיעות שלנו במקום לנסות להסתיר אותה היא הדרך הטובה ביותר להתמודד עם המציאות, אבל זו גם הדרך הטובה ביותר לבנות מערכות יחסים נותנות אמון. קבלה היא לא פחדנות. במקום זאת, זה סימן לאומץ שנדרש כדי להודות שאנחנו נמצאים במקום שאנחנו לא אוהבים.
יש פער גדול בין לדעת להבנה ופער גדול עוד יותר בין הבנה לקבלה.
החיים הם לא מה שאנחנו חושבים, זה מה שקורה לנו
המציאות לפעמים משמחת אותנו ופעמים אחרות פשוט הורסת אותנו. אבל, כפי שכבר היינו צריכים לקבל, החיים הם לא מה שאנחנו רוצים, זה מה שקורה לנו. קבלת כלים לשלב את כל הדברים שעברנו, במיוחד הכואבים שבהם, היא אינטליגנציה רגשית.
אנשים אינטליגנטים רגשית חווים רגשות שליליים וכואבים מבלי שכובד התסכול יפיל מהם את הרוח. הם יודעים שהם בלתי נמנעים ואינם מנסים להדחיק אותם או להתעלם מהם.
לעומת זאת, אנשים בעלי אינטליגנציה רגשית נמוכה הופכים את התהליך לכאוב עוד יותר בכך שהם אינם מסוגלים להבדיל בין כאב לסבל.
כאב הוא בלתי נמנע, אבל הסבל הוא במידה רבה בחירה אישית. בדרך כלל, אנחנו סובלים יותר עם מה שאנחנו לא מקבלים. הכחשה, כאשר יש השפעה רגשית גדולה מאוד, תקפה כאסטרטגיית הגנה ראשונית אך הופכת לפסילה כאשר היא נמשכת.
מה שאתה לא יכול לקבל את זה, תן לזה לקרות. אחר כך תבין
איך אנחנו יכולים לקבל משהו שלעולם לא נהיה מוכנים אליו?
קבלה של מה שכבר קרה או שצריך לקרות היא הצעד הראשון להתעלות מעל ההשפעה הרגשית של כל חוסר מזל. הדרך המהירה ביותר לשנות את היחס שלנו לכאב היא לקבל את העובדה שכל מה שקורה לנו יכול לעזור לנו לצמוח.
החיים דינמיים. מילדות אנחנו בשינוי מתמיד, מחליפים צעצועים, בית ספר, חברויות, איפור משפחתי. לקבל את זה כחלק מהחיים, במקום לקבור את זה כאילו זה לא יקרה, מאפשר לנו להבין את עונות החיים.
חלק מההפסדים לא מתגברים, אבל מתקבלים. כדי ללמוד לקבל את האובדן נצטרך להבין את הרגשות שיש לנו ולתת להם משמעות בהווה. מקם מחדש את הזיכרונות, כדי שתוכל להתקדם.
ממה שנהנינו פעם, אנחנו אף פעם לא מפסידים. כל מה שאנו אוהבים עמוקות הופך לחלק מאיתנו. כאשר אנו מתחברים לאדם אחר, חברים קרובים, הורים, אחים, בני זוג, הקשר הזה הופך אותנו והופך אותנו איכשהו לחלק מהשתקפויות שלו.
לכן, עם כל סוג של אובדן, עלינו לדעת שהאדם שעוזב את חיינו כבר השאיר עלינו את חותמו. בכל פעם שאנחנו רוצים שהם יהיו איתנו, כל שעלינו לעשות הוא להסתכל על המחוות שלנו, המילים שלנו והעמדות שלנו כדי לראות חלק מהם שוב.
"כשאתה עצוב, הסתכל שוב אל לבבך ותראה שאתה בוכה על מה שהיה תענוגך הגדול"
-כחליל ג'יבראן-
