עיניים גדולות, נשים והעולם האמנותי
עיניים גדולות (2014) הוא כנראה הסרט הכי פחות "ברטון-אש" של טים ברטון. למעשה קשה למצוא את הסגנון הייחודי שלו בסרט. למעשה, זה לא דומה למה שברטון מייצר בדרך כלל כי זה מבוסס על אירועים אמיתיים. אנחנו מדברים על סרט שחסר לחלוטין את הסגנון החתימה של ברטון.
נראה שהסיפור של מרגרט קין מתאים היטב לטים ברטון, מכיוון שהוא מאוד מעריץ את יצירותיהם של ציירים. הבעיה היא שככל שהסרט מתקדם אנחנו כבר לא רואים את ברטון. אנחנו מתחילים לראות משהו אחר. בשלב זה כדאי לשאול האם זו בעיה. זו הייתה בעיה עבור מעריצי ברטון רבים שחיכו בקוצר רוח לסרט עם הסגנון המיוחד שלו והאסתטיקה המיוחדת שלו. הסרט היה בעייתי גם למי שציפה למצוא עץ אד חדש.
"הציור אומר 'קיין'; אני קין, אתה קין. מעכשיו אנחנו אחד."
-וולטר קין, עיניים גדולות -
עם זאת, אנחנו עדיין יכולים לקחת חלקים מסוימים מהסרט הזה. בואו נפסיק לחשוב על ברטון ונתמקד בסרט עצמו. למי שאינם סרטי ברטון נאמנים, מאמר זה יכול להיות תגלית נהדרת.
עיניים גדולות הוא לא סרט בולט, אבל הוא גם לא סרט רע. עיניים גדולות מתקרבות לעולמה של מרגרט קין, לאמנותה ולמאבק הנשים לקבל תוקף בעולם האמנותי. עיניים גדולות זה לא אדוארדו מנוסטייראס, זה חלק מההיסטוריה שלנו של האמנות העכשווית.
עיניים גדולות וכניעה של נשים
אנחנו לא רואים הרבה נשים לאורך ההיסטוריה שהצטיינו בעולם האמנותי. זה לא משנה אם אנחנו מדברים על ספרות, פילוסופיה, קולנוע, ציור או פיסול. יש מעט שמות נשיים שעולים בראש.
נשים הודחו לרקע. החברה הפטריארכלית הסתירה נשים ומעטות הייתה דרך קלה בעולם של גברים. זה לא שנשים כותבות פחות, פחות מתאימות לציור או לא טובות בפילוסופיה, זה שהן נשארו בצל.
"אף אחד לא קונה ציורים שציירו נשים".
-וולטר קין, עיניים גדולות -
נשים רבות נאלצו להשתמש בשמות בדויים גבריים כדי לפרסם יצירה. לדוגמה, הסופרת המפורסמת שכתבה את סדרת הארי פוטר השתמשה בראשי התיבות ג'יי קיי רולינג במקום בשמה ג'ואן. היא עשתה זאת כדי להסתיר את העובדה שהיא אישה וכדי לאפשר לעצמה אי בהירות.
הסיפור שברטון מציג ב"עיניים גדולות" הוא סיפורה האמיתי של מרגרט קין, ציירת אירופאית שנאלצה להילחם על המחבר של יצירתה. מרגרט חתמה על התמונות המוזרות שלה בתור קין, שם המשפחה של בעלה וולטר. זו הסיבה שהציבור חשב שהוא יצר את הציורים האלה.
וולטר קין היה אחראי על מכירת הציורים. הוא ניהל את עסקיה של אשתו, והפך למחבר המוצהר של יצירות אלה. בסרט זה אנו רואים את וולטר, בגילומו של כריסטוף וולץ, כמניפולטור. הוא סוג של מפתה עם צד אפל מאוד.
עיניים גדולות ומניפולציה
מרגרט, בגילומה של איימי אדמס המצטיינת, כבר התחתנה פעם אחת. כתוצאה מאותם נישואים נולדה לה בתה ג'יין. בשנות ה-50 וה-60, היה חשוב מאוד שלנשים יהיו בעל ומשפחה יציבה. החברה הייתה מזלזלת בה בגלל שהיא גרושה.
למצוא בעל שכבר יש לו בת הייתה משימה לא פשוטה. לכן, מרגרט מתעתעת בפסולת קין ה"מקסים". מרגרט היא אישה בת זמנה, תמימה וכנועה עם כישרון אמנותי רב.
בתחילה, מרגרט נכנעת לקסמיו של וולטר. היא שמחה לראות שהעבודה שלה רצויה והיא משתלמת כלכלית. עם זאת, לאט לאט היא הופכת מאוכזבת. היא מתחילה לראות את וולטר עבור המניפולטור שהוא באמת. בסופו של דבר, זה מוביל לשטח סלעי כולל תקשורת החדשות ופנייה לבית המשפט.
"מעולם לא פעלתי בחופש. הייתי בת, אחר כך אישה ואחר כך אמא. כל הציורים שלי בהשראת ג'יין כי היא הדבר היחיד שאני מכירה".
-מרגרט קין, עיניים גדולות -
עיניים גדולות, התעוררות של נשים
מרגרט מתעוררת מהאגדה שלה ומתחילה במאבקה נגד וולטר. זה לוקח אותה לתקופה של מתח מתמיד כדי להחזיר את הבעלות על ציוריה. לאחר שנים של מאבק היא מצליחה לנצח במשפט ולהראות שהיא המחברת האמיתית של אותן "עיניים גדולות".
העולם חי בצל שנים רבות. כל הקונים של קין לא האמינו שאשתו היא שציירה את הציורים. חוסר היכולת של מרגרט לקחת בעלות על ציוריה הוביל אותה להיתקע בכלוב מעשה ידיה.
"היה לך חינוך נוצרי. אתה יודע מה הם מלמדים אותנו: האדם הוא ראש משק הבית. אולי אני צריך לסמוך על שיקול הדעת שלך."
-עיניים גדולות-
לבסוף, מותשת מהמצב הזה, היא מתגרשת מוולטר ומצליחה לקחת בעלות על עבודתה. לא היה לה מושג כמה קשה התהליך הולך להיות כשהתחתנה לראשונה עם וולטר, וגם לא הבינה שההערכה העצמית שלה יורדת.
בזמן הזה מהפכת הנשים רק התפתחה. זה היה רק קצה הקרחון של כל מה שיבוא אחר כך. בתקופה שבה המנטליות הזו הייתה נתונה לפטריארכיה, מרגרט לא הייתה מסוגלת לרסן את בעלה המניפולטיבי. לכן, המאבק נמשך שנים.
המאבק של מרגרט קין הוא מאבק שכל הנשים שמנסות להיכנס לעולם האמנות חוות. עבורה זו הייתה התעוררות, לידה מחדש. ברטון מציג סרט שמקרב אותנו למציאות קרובה. המאבק של מרגרט היה גם מאבק נגד המאצ'יסמו שכן שאר החברה החלה להילחם נגדו גם כן.
התמונות של מרגרט קין
"אני חושב שאתה רואה דברים בעיניים שלך. העיניים הן החלון לנשמה."
-מרגרט קין-
ציוריה של מרגרט אופיינו בעיניים האקספרסיביות והגדולות שציירה. הציורים נעשו עצובים יותר ויותר, כמו מרגרט עצמה.
נראה היה שהציורים מראים ילדים שיצאו ממלחמה. הם היו עיניים המשקפות את מעמקי הנשמה, של רגשות אנושיים. הם ציורים מדהימים, אבל הם לא מהסוג שיוצג במוזיאון. עבור רבים, הם יחשבו שהציורים על גבול הקיטשיים.
למרגרט קין יש חסידים מפורסמים ומשונים כמו ברטון, אלסקה, ג'ואן קרופורד (היה לה דיוקן של עצמה שציירה מרגרט), ומרלין מנסון.
האמת היא שאנשים רבים אוספים את העבודות של קין. עם זאת היא תמיד נחשבה לאאוטסיידר, ציירת לקיטש כדי להגיע לדרגים בתרבות האמנות הגבוהה.
סוזן סונטג דיברה על כך בהערות על המחנה. האמת היא שהיא לא טעתה כשאמרה ש"הבנאלי, עם חלוף הזמן, יכול להפוך לפנטסטי". זה מה שברטון רצה להעביר בסרט הזה. לתאר אמנית שסבלה, נלחמה על עבודתה וראויה להכרה.
"רק רציתי שהעולם ידע שאלו הציורים שלי."
-מרגרט קין-