ברבור שחור: רוקד עם פסיכוזה
ברבור שחור היה אחד הסרטים המוערכים ביותר של 2010. בסרט זה כיכבה נטליה פורטמן, שזכתה באוסקר לשחקנית הטובה ביותר. הסרט גם עורר הרבה מחלוקת בגלל הכפיל הגופה של פורטמן. היא טענה שלא מגיע לה את האוסקר כי פורטמן לא הייתה זו שרוקדת רוב הזמן. הבמאי, דארן ארונופסקי, מחא כפיים לעבודתה של פורטמן ואמר כי הכפיל הגוף החליף אותה רק בסצנות הקשות ביותר.
הסרט ברבור שחור נותן לנו בלט על המסך הגדול. זהו מותחן פסיכולוגי המבוסס על אגם הברבורים. נטלי פורטמן מסנוורת כי תפקידה הוא הרבה יותר מסתם רקדנית פשוטה. היא מגלמת דמות מורכבת עם הפרעות נפשיות שמתגלות יותר ויותר ככל שמתקרב יום הפתיחה של הבלט.
המשחק של פורטמן מדהים והיא לגמרי משכנעת. היא כובשת אותנו מהרגעים הראשונים של הסרט. בל נשכח שהשחקנית סיימה תואר בפסיכולוגיה מאוניברסיטת הרווארד. ככל הנראה הידע שהיא השיגה עזר לה להתכונן לתפקיד.
העלילה
העלילה סובבת סביב נינה, רקדנית צעירה שחיה עם אמה ועובדת בלהקת בלט . החברה רוצה לפתוח את העונה עם גרסה מחודשת של אגם הברבורים. נינה רוצה לקבל את התפקיד. היא רקדנית מאוד ממושמעת, שיטתית ותובענית, אבל הדמות דורשת צד פרוע וחופשי יותר. הסרט הולך יד ביד עם הבלט, ובאופן מופתי הוא טובל אותנו באישיותה של הגיבורה ובניסיונותיה ובמצוקותיה.
מוזיקה, צילום וריקוד בולטים מההתחלה. הם מושכים את תשומת ליבו של הצופה ועוטפים אותנו באווירה ייחודית טעונה במתח שמצטבר עד לגמר המבריק של הסרט.
מגלה את נינה
אנו מגלים את אישיותה של נינה כאשר העלילה מתפתחת. גם אמה הייתה סכנה, אבל היא לא השיגה את ההצלחה של בתה. אמה השאירה הכל מאחור כדי לטפל בבתה. אנחנו לא לומדים כלום על אביה של נינה. כל מה שאנחנו יודעים זה שאמה של נינה גידלה אותה לבד והיא מגוננת עליה מאוד.
לנינה אין באמת חברים. היא פשוט מקיימת אינטראקציה עם עמיתיה לבלט. הדבר היחיד שחשוב בחייה הוא הריקוד. חדר השינה שלה הוא חלל ילדותי מאוד מכיוון שהוא צבוע בגוונים חיוורים ומעוטר באינספור פוחלצים. בקלות אפשר לטעות בזה בחדר של ילדה קטנה, מישהי שעדיין לא התבגרה. החדר הזה הוא השתקפות של עולמה של נינה. היא אישה צעירה מאוד תלותית. אמה שלטה בה והיא עדיין לא הגיעה לבגרות.
אמה הייתה זו שהטביעה בה את התשוקה לבלט. אולי היא גם השליכה את התסכולים שלה על נינה. כך, נינה גם גורמת לאמה לראות שהיא מעולם לא השיגה שום דבר וגם לא הגיעה כל כך רחוק. זה יוצר בסופו של דבר קונפליקט בין השניים.
ההיסטוריה של נינה
נינה מעולם לא סירבה לאמה. היא תמיד חיה חיים מבוקרים ביותר ומעולם לא הייתה לה הזדמנות להחליט משהו בעצמה. זו הסיבה שנינה פיתחה אישיות מורכבת. היא מוציאה על עצמה את התסכולים והאימפוטנציה שלה. היא פוצעת את עצמה וגורמת לעצמה להקיא. אמה יודעת שלנינה יש את הבעיות האלה. למעשה, היא מנסה לשלוט בשריטות על גבה של נינה על ידי גזירת ציפורניה כך שהיא לא תוכל להמשיך להתגרד והיא עוקבת אחר משך הזמן שנינה מבלה בשירותים.
לנינה לא הייתה ילדות מאושרת והיא לא עברה התפתחות בריאה. אמה הגנה עליה יתר על המידה והוציאה את התסכולים שלה על בתה. כל זה הפך את נינה לאדם לא יציב מבחינה רגשית. חוסר היציבות הזה מגיע לשיא הגבוה ביותר כשהחברה מציעה לה תפקיד שגורם לאישיותה של נינה להתנדנד ולהתפתח. נינה אובססיבית לשלמות ותעשה הכל כדי להשיג אותה, גם על חשבון בריאותה.
ברבור שחור, ריקוד מסוכן
אגם הברבורים מספר את סיפורה של אודטה, נסיכה שהפכה לברבור לבן בקסם. כדי לשבור את הכישוף, היא זקוקה לאהבתו של נסיך. אהבה זו נכשלת בסופו של דבר כי יריב מתערב: הברבור השחור. החברה של נינה מחליטה להמציא קצת את הסיפור מחדש ותפקידם של שני הברבורים נופל על אותו אדם.
נראה שנינה מתאימה באופן מושלם לתפקיד הברבור הלבן, אבל לא הברבור השחור. היא חסרה ספונטניות והיא ממושמעת מכדי להיות הברבור השחור. כמו בעולמו של צ'ייקובסקי, לנינה יש יריבה, לילי. היא עוד אחת מהרקדניות של הלהקה, צעירה חסרת משמעת וחסרת דאגות שמשתלבת בצורה מושלמת בתפקיד הברבור השחור. מרגע זה ואילך, אישיותה של נינה מתערערת והיא מתחילה להיות אובססיבית לגבי יריבתה. זה מביא לאור את הצד הכי לא יציב ואפל שלה.
כשאנחנו נכנסים לבלט ופוגשים את הדמויות הראשיות, האישיות של נינה מתחילה להתנתק. היא הופכת לא מסוגלת לזהות את עצמה או להבדיל בין העולם האמיתי לעולם החלומות.
מראות ממלאות תפקיד חשוב בסרט. הם מציגים את העיוותים שנינה חווה. הם מראים לנו כמה היא מבולבלת ברגעים הקריטיים ביותר של הסרט. בסרט זה, מראות הן סמליות בעוצמה. שני הברבורים חיים בתוך נינה והם אינם מסוגלים להשיג איזון, הרמוניה.
לנינה חסרה דמות אב ואמה שולטת לחלוטין. ברור שיש הרבה פערים באישיותה השברירית. היריבה החדשה והחיפוש אחר הצד האפל הזה שתפקיד הברבור השחור דורש יגרמו לנינה להתחיל להראות את הסימפטומים הראשונים של פסיכוזה. נינה תיכנס למאבק פנימי עם שני הברבורים שחיים בתוכה בעוד מערכות היחסים שלה עם אמה וסביבתה הופכים קשים יותר ויותר.
הצד השני של הבלט
בנוסף לדרישות התפקיד והיריבות שלה עם שושן, נינה חייבת להתמודד עם פן פחות ידידותי של הבלט והעולם. מעולם לא היה לה תפקיד חשוב כל כך, וכתוצאה מכך, היא לא הייתה מודעת לחושך שאפף אותה. בבילוי הלילה שלה עם לילי, אנחנו רואים שנינה לא יודעת כלום על חיי לילה וסמים. לאחר שמעולם לא נחשפה למצבים אלו ואחרי שתמיד הייתה תחת השלכה של אמה, נינה לא מסוגלת לשלוט בעצמה. היא לא מסוגלת להחליט בעצמה או לדעת מה הכי טוב בשבילה.
מצד שני, בתוך החברה עצמה אנחנו רואים שגם מערכות היחסים שלה שם לא לגמרי בריאים. הרקדנים מוחלפים כשהם מגיעים לגיל מסוים. תמיד יש יריבות בין הרקדנים כשזה מגיע לתפקיד חדש. בנוסף, הגברים החזקים ביותר, כמו מנהל הלהקה, יכולים להתעלל וללחוץ על הרקדנים. זה משהו שמזכיר לנו את תנועת Me Too שמתרחשת היום בעולם הקולנוע.
דמותה של נינה גם דומה למדי לנורמן בייטס, גיבורה של פסיכוזה, במיוחד בשל מערכת היחסים שלה עם אמה. הגנת היתר והחושך של עולם הבידור מובילים את נינה לחוסר איזון, חוסר יציבות והרס עצמי.
ברבור שחור הוא השתקפות של פסיכוזה ישר בעולם הבלט. זהו חיפוש מסוכן אחר שלמות, אותה שלמות שאנו מעריצים כצופים. אנחנו נדהמים כקהל כשאנחנו רואים יצירת אמנות, אבל אנחנו לגמרי לא מודעים לדרך שעברו האמנים כדי להגיע למקום שבו הם נמצאים. התוצאה היא שלמות, אבל ככל הנראה הדרך הייתה מלאה בקוצים.
