גדלו את ילדיכם בלי לצעוק: גדלו אותם באחריות ומהלב

כי אלה שבוחרים לגדל ילדים בצעקות ורואים בהם התנהגויות מתאימות
עכשיו, בואו נסתכל על זה יותר לעומק, כי אלה שבוחרים לגדל ילדים בצעקות ורואים בהם התנהגויות מתאימות, נרמלו אותם.

אם אתה הורה או מחנך, עדיף לגדל ילדים בלי לצעוק. צעקות אינן חינוכיות או בריאותיות למוח של ילד.

רחוק מלפתור משהו, מה שהוא עושה זה להפעיל שני סוגים של תגובות רגשיות: פחד ו/או זעם. הבה נלמד אפוא להורות ומשמעת באמפתיה ואחריות. מהלב.

הורים ומורים מתפתים לעתים קרובות להרים את קולם כדי להפסיק התנהגות משבשת או מאתגרת, התקפי זעם המאתגרים את השלווה שלנו.

אנחנו לא יכולים להכחיש את זה, יש הרבה פעמים כאלה, תקופות שבהן עייפות מתערבבת עם מתח ואנו מגיעים לגבול.

להיכנע, לפנות לצעקות, זה משהו שאנשים רבים עושים. זה לא טאבו הורי. למעשה, יש אומרים שצעקות, כמו מכות, עובדות, זה שימושי.

עכשיו, בואו נסתכל על זה יותר לעומק, כי אלה שבוחרים לגדל ילדים בצעקות ורואים בהם התנהגויות מתאימות, נרמלו אותם.

אולי זה גם איך שהם חונכו. כעת, כשהם מבוגרים, הם אינם מסוגלים להשתמש בכלים אחרים, בחלופות אחרות, שימושיות ומכבדות יותר.

לגדל את הילדים שלך בלי לצעוק זה לא רק אפשרי, זה הכרחי. למשמעת, לתקן, להדריך וללמד מבלי להזדקק לצעקות יש השפעה חיובית על התפתחות אישיותו של הילד.

זוהי דרך יעילה לטפל ברגשות ובהערכה העצמית שלך, לשמש דוגמה. זה מראה להם שיש דרך אחרת לתקשר. כזה שלא כואב, כזה שבו אנחנו יודעים להבין ולהתחבר לצרכים האמיתיים.

ההשפעה הנוירולוגית על מוחו של ילד

משהו שאנחנו כהורים ומחנכים שמנו לב אליו יותר מפעם אחת הוא שלפעמים חסרים לנו משאבים, אסטרטגיות וחלופות. אנחנו יודעים שצעקות לא מועילות ושאף פעם אינך מקבל את התוצאה לה אתה מצפה.

מה שאנחנו מקבלים זה פחד וכעס בעיניו של ילד. לכן עלינו ללמוד שיטות הורות מתאימות ללא צעקות, לגדל ולחנך אותן בצורה חיובית ולטפל במצבים אלו בצורה אינטליגנטית.

ראשית, משהו שאסור לנו לאבד מעינינו הוא ההשפעה שיש לצעקות על המוח האנושי ועל ההתפתחות הנוירולוגית של הילד.

לפעולת ה"צעקה" יש מטרה מאוד ספציפית במין שלנו, כמו כל אחר: להתריע מפני סכנה או סיכון. מערכת האזעקה שלנו מופעלת ומשתחרר קורטיזול, הורמון הלחץ שמכניס אותנו למצב "הילחם או ברח".

בדרך זו, ילד שחי בסביבה שבה יש ניצול לרעה של צעקות כאסטרטגיית הורות יסבול משינויים נוירולוגיים מאוד ספציפיים.

ההיפוקמפוס, המבנה במוח הקשור לרגשות ולזיכרון, יהיה קטן יותר. כמו כן הקורפוס קלוסום, המקום שבו שתי ההמיספרות של המוח מתחברות יחד, יקבל פחות זרימת דם, ובכך ישפיע על האיזון הרגשי של הילד, טווח הקשב שלו ותהליכים קוגניטיביים נוספים...

איך אני יכול לגדל את הילדים שלי בלי לצעוק
איך אני יכול לגדל את הילדים שלי בלי לצעוק?

צעקות הן סוג של התעללות, נשק בלתי נראה שאי אפשר לראות או לגעת בו, אבל הרסני באותה מידה במוחו של ילד. שחרור מוגזם ומתמשך זה של קורטיזול מכניס את הילד למצב מתמיד של מתח וחשש שאף אחד לא ראוי לו.

לגדל ילדים בלי צעקות או דמעות

פאבלו בן 12 לא מצליח במיוחד בחטיבת הביניים. הוריו לוקחים אותו כעת למורה, שם הוא מקבל שיעורים לאחר הלימודים כדי לחזק נושאים שונים, במיוחד החשובים שבהם.

הוא קם כל יום ב-8 בבוקר וחוזר הביתה ב-21:00. הסמסטר הזה, פבלו נכשל בשלושה שיעורים: שני שיעורי מתמטיקה ואנגלית. שניים פחות מהסמסטר שעבר.

כשהוא מגיע הביתה עם הציונים שלו, אביו לא יכול שלא לצעוק עליו. הוא דוחה את עצלותו של פבלו ואת כל הכסף שהם משקיעים בו "על כלום". הוא אומר שוב, "לעולם לא תסתכם בשום דבר."

לאחר הנזיפה, פאבלו מסתגר בחדר ואומר לעצמו שהמאמצים שלו חסרי ערך, שהוא רוצה לעזוב את בית הספר ולעזוב את הבית בהקדם האפשרי, הרחק מהכל ומכולם, במיוחד מהוריו.

המצב הזה, בוודאי לא נדיר, הוא דוגמה קטנה למה שצעקות והבעה מוטעית ברגע נתון יכולים להוביל. עם זאת, הבה נבחן ביתר פירוט מה יכול לעשות משהו כזה אם הוא מתמשך.

ילדים ובני נוער מפרשים את הצעקות כדרך להבעת שנאה, כך שאם הוריהם יפנו אליהם כך הם ירגישו דחויים, לא אהובים ושנואים.
  • המוח אינו מעבד נכון מידע הנמסר בטון דיבור חזק. לכן, כל מה שאנו אומרים בצעקות הוא חסר תועלת.
  • כל צעקה מעוררת רגש, ובאופן כללי הרגשות האלה הם כעס וצורך לברוח. רחוק מלפתור מצב, אנחנו מסבכים אותו הרבה יותר.

איך אני יכול לגדל את הילדים שלי בלי לצעוק?

כמו שאמרנו, ישנן חלופות מרובות לצעקות. ישנן אסטרטגיות שיכולות לעזור לנו לבנות דיאלוג רפלקטיבי יותר, בסיס חיובי לקשר בריא יותר עם ילדינו. בואו נסתכל על כמה שיטות בסיסיות.

  • עלינו להבין מלכתחילה שצעקות זה לאבד שליטה. זה כזה פשוט. לכן, כאשר אנו מרגישים צורך לצעוק, עלינו לקחת נשימה ולהרהר. אם הדחף הראשון שלנו לעצור את התקף זעם של ילד בן 3 הוא לצעוק, עלינו לעצור ולהבין שאם נרימה את הקול נאבד הכל.
  • תמיד יש סיבה מאחורי התנהגות או מצב מסוים. הבנה והזדהות עם הילד נחוצות כדי להשיג קרקע. בשביל זה צריך שני דברים: סבלנות ואינטימיות. ילד שמתפוצץ בהתקף זעם צריך שנלמד אותו לנהל את הרגשות המורכבים שלו.

המתבגר רגיל שהורים אומרים לו מה לעשות כל הזמן צריך להישאל מה הוא חושב. מה הוא מרגיש? מה קורה? מישהו שמקשיב להם מדי פעם יכול להוות עזר לשלב המסובך הזה, או לכל גיל לצורך העניין.

לסיום, גידול ילדים ללא צעקות הוא יותר מכל בחירה אישית הדורשת רצון ומאמץ יומיומי של כל המשפחה. יש לומר גם שאין מפתח קסם שיעבוד בכל המצבים ועם כל הילדים.

עם זאת, ישנם כמה דברים שימושיים ברוב המצבים: לבלות זמן איכות יחד, לתת פקודות מובנות, לבסס את עצמנו כדמויות של תמיכה ללא תנאי או לעודד אותם לקחת על עצמם אחריות שנמצאת בהישג ידם בגילם.