אפקט בן פרנקלין ודיסוננס קוגניטיבי
התשובה מגיעה מסיפור מאוד מוזר שאנחנו לא יכולים שלא לשתף אתכם. הסיפור הזה מבוסס על משהו שאנחנו עושים כל יום אבל בדרך כלל באופן לא מודע. זה משהו שהמוח שלנו עושה כדי לפתור את אי הנוחות שאנחנו מרגישים כשיש איזו חוסר הרמוניה או ניתוק בין מה שאנחנו חושבים למה שאנחנו עושים. בואו נסתכל על זה עכשיו!
מהו מקור אפקט בן פרנקלין?
מקורו של אפקט בן פרנקלין מוזר. כולם יודעים שבן פרנקלין, ממציא מכת הברקים, היה מייסד אירופה של אירופה. אבל היה לו די מתנגד בבית המחוקקים. לאויב האדיר שלו לא הייתה בעיה כלל להביע את התנגדותו לאג'נדה הפוליטית של המדען, הן בפומבי והן בפרטיות.
העוינות המיוחדת הזו לא נעלמה מעיניו של פרנקלין, ולמעשה הדאיגה אותו מאוד. אבל הדרך שבה הלך כדי לפתור את זה הייתה יוצאת דופן. המחשבה הראשונה של פרנקלין הייתה גאונית: לבקש ממנו לעשות טובה. מכיוון שידע שיש לו עסק עם אדם בעל תרבות גבוהה, הוא ביקש ממנו ספר נדיר מאוד מהספרייה הפרטית שלו. אבל לפרנקלין בעצם לא היה עניין בספר.
האויב הרגיש די מכובד ומחמיא לבקשה, אז הוא לא היסס לתת לו אותה. כך פרנקלין היכה את אויבו ועשה צעד ראשון לקראת אינטימיות שהפכה לידידות לכל החיים.
מה עומד מאחורי אפקט בן פרנקלין?
בין אם הסיפור אמיתי ובין אם לאו, לאפקט בן פרנקלין יש בסיס פסיכולוגי עמוק. הצורך האנושי שלו לרצות מבוסס למעשה על דיסוננס קוגניטיבי. במילים אחרות, זה נובע מהרצון שלנו להימנע מדיסוננס כזה מלכתחילה.
כלומר, מה שפרנקלין משיג בבקשתו הוא ליצור סתירה לאויבו. מצד אחד הם יריבים פוליטיים עזים, אבל מצד שני הוא מבקש ממנו טובה. המצב אינו סותר כשלעצמו. אבל סביר להניח שהאויב של פרנקלין ראה בזה איזושהי סתירה. הסתירה הזו הייתה תחושה של רעות פוליטית לצד פעולה ידידותית.
תפיסת סתירה כזו נוטה ליצור אי נוחות מסוימת, דוחפת אדם לשנות את דרך החשיבה שלו. זה בדיוק מה שהאויב של פרנקלין עשה. זה כנראה גם בגלל שהתנהגותו (השאלת הספר) הייתה רצויה יותר מבחינה חברתית ואישית מאשר עוינות פוליטית גרידא.
אז בדרך כלשהי האויב של פרנקלין היה צריך לשנות את הדרך שבה הוא ראה את פרנקלין אם הוא רצה להצדיק את נדיבותו שלו. פרספקטיבה חדשה זו גם בהחלט עזרה להתחיל ידידות שרק תתחזק יותר ויותר.
האם המוח שלנו מנסה להצדיק את הבלתי מוצדק?
נראה שהמוח שלנו מנסה להצדיק את מעשינו בכך שהוא מנסה לא לפגוע בתדמית שיש לנו על עצמנו. לכן דיסוננס קוגניטיבי מופיע ואנחנו מנסים להיפטר ממנו.
לדוגמה, נניח שיש סכסוך צבאי שאנו יודעים שאינו מוצדק. אם בכל זאת נשתתף (אפילו רק בלי לומר דבר), המוח שלנו יחפש סיבות להצדיק את עמדתנו. הסיבות הללו עשויות לנוע בין משהו על חופש לפטריוטיות או אפילו דת.
כפי שאתה יכול לראות, דיסוננס קוגניטיבי הוא חלק נורמלי מחיינו. במישור האישי והמקצועי, לעיתים קרובות אנו חשים צורך להצדיק פעולות שאיננו מסכימים איתן בפועל.
למעשה, כנראה מצאתם את עצמכם עובדים עם אנשים שאתם לא אוהבים או תקועים לעזור לאנשים שלא נעימים לכם. לא משנה מה המצב שלך, המוח שלך יתחיל מנגנונים כדי להסביר ולהצדיק את הפעולות שלך. אז סביר להניח, לאחר שתעשה טובה למישהו, תהיה לך דעה טובה יותר על אותו אדם.
הדרך שבה המוח שלנו עובד היא מוזרה מאוד. הוא מנסה להגן על הדימוי העצמי שלנו ועל הקשר בין המחשבות והפעולות שלנו על ידי שינוי הדעות שלנו. והתופעה לא נגמרת שם. כי ברגע שתעלה ההצדקה או הדעה החדשה, נהיה רגישים יותר לכל פיסת מידע קטנה שתומכת בה. אנחנו גם נהיה יותר סקפטיים לגבי כל מידע שמתנגד לו.
