אותנטיות: אני אני. אתה אתה.
תפילת הגשטאלט נכתבה על ידי פריץ פרלס, פסיכואנליטיקאי נוירו-פסיכיאטרי גדול, שיחד עם אשתו לורה פוזנר, פעל לתת הסבר פשוט כיצד אנו יוצרים את העולם שלנו. יחד, הם עזרו לנו להבין שברצוננו לרצות אחרים, אנחנו הופכים לתליין של עצמנו ושהערכת המציאות שלנו היא הצעד הראשון להבנת עצמנו ולהתקדם.
אני עושה את שלי.
אתה עושה את שלך.
אני לא בעולם הזה כדי לעמוד בציפיות שלך.
אתה לא בעולם הזה כדי לקיים את שלי.
אתה זה אתה.
אני אני.אם במקרה נמצא אחד את השני,
זה יפה.
אם לא, אי אפשר לעזור.חסרה לי אהבה לעצמי
כשבכל ניסיון לרצות אותך, אני בוגד בעצמי.חסרה לי אהבה אליך
כשאני מנסה לגרום לך להיות כמו שאני רוצה
במקום לקבל אותך כמו שאתה באמת.אתה אתה ואני אני.
האמת היא שהשקרים שהכי פוגעים בנו הם לא כל כך אלה שאנו מספרים, אלא אלה שאנו חווים. ישנם רגעים בחיינו בהם אנו יכולים לטעות במציאות שקרית שלפעמים אנו אפילו מאמינים בה.
לחיות בכלוב שיצרנו בעצמנו פירושו להאמין במערכת ערכים אחת וללכת אחרי אחר, להתנהג חזק כשאיננו, לחוש פחד ולזייף, להראות עניין שאין לנו, ועוד אינספור אפשרויות.
למעשה, כולנו יוצרים את המציאות הכוזבת הזו בשלב מסוים בחיינו. זה נפוץ ביותר; אנחנו עושים את זה כדי להרוויח כבוד, כסף, כוח או יוקרה. זה לא רק מרמז להונות אחרים, אלא גם לדחות את עצמנו ולא להאמין במה שאנחנו חושבים ומרגישים כיחידים ייחודיים.
אנו משקפים את האותנטיות המופחתת שלנו ברגעים רבים בחיינו. למעשה, הדרך שבה אנחנו נכשלים היא לרוב פשוטה כמו להכחיש שאכלנו את פיסת השוקולד האחרונה שנשארה בארון או שלא היינו הראשונים לראות את הקרע בווילונות.
מדוע הונאה עצמית נפוצה כל כך?
זה באמת קשור מאוד לאופן שבו ההורים והחברה שלנו מחנכים אותנו מאז שהיינו קטנים. כבר מלידה, חונכנו לדכא את הרגשות והרגשות שלנו, להימנע מלהביע את מה האמיתי ומה שאנחנו באמת מרגישים.
יצרנו מראה חיצוני שלא נראה כלל כמו החוויה הפנימית שאנו חווים בפועל. לעתים קרובות קורה שהאידיאלים שלנו אינם אלה שאנו נלחמים עבורם ושהרעיונות שלנו, הפחד שלנו והיעדים שלנו אינם תואמים את המציאות שאנו מבטאים.
לכל זה יש השלכות שליליות מאוד על התפתחות חיינו ובסופו של דבר מעודד אותנו לעטות את המסכה שעשינו מאז ימי ילדותנו העדינים ביותר. באופן כללי, ההורים והמורים שלנו הזמינו אותנו לדחות רגשות כמו כעס, פחד או כאב, מה שהביא אותנו להסתיר אותם.
זו הסיבה שאנו מאמינים שאנו יכולים להיות אדישים לרגשות אלו כאשר במציאות זה בלתי אפשרי. פחד, כאב או כעס נמצאים שם תמיד ומהווים חלק גדול מחווית החיים שלנו. עם זאת, אנו נוטים לפעול חזק ולהדחיק רגשית את התסכול והביטוי של הכאב.
עוד אחת מהסתירות שאנו סופגים כמו ספוגים מגיל צעיר היא האם טוב לשקר או לא. אנשים מבוגרים עושים זאת תוך שהם אומרים לנו לא לעשות זאת, וכדי להוסיף חטא על פשע, ככל שאנו מתחילים להיות מודעים יותר לדברים המתרחשים סביבנו, אנו שמים לב שעלינו לקבל זאת ולפעמים גם לקחת חלק בזה. בדרך זו אנו מתבלבלים.
שמירה על הערכה עצמית גבוהה והצגת האני האמיתי שלנו לא תשמח את כולם, אבל היא כן מציעה לנו מערכות יחסים אותנטיות, טהורות, פתוחות, כנות ועצמאיות.
לקבל את עצמנו ולהיות נאמנים למי שאנחנו באמת ימנעו מאיתנו לפחד ממה שאנחנו רוצים וממי שאנחנו. עלינו לעשות זאת, גם אם נעורר קנאה בלבם של אלה שלא העזו לאחד את האמת הפנימית והחיצונית שלהם.
להיות אותנטיים ולשמור על הערכה עצמית בריאה עוזרים לנו להרחיק את עצמנו מהצד השקרי, מעודד אותנו להיות עצמנו בכל עת ולא לשכוח לאהוב את עצמנו כמו שמגיע לנו.
