נדיבות מנקודת מבט פסיכולוגית
היו כמה מחקרים חדשים בשנים האחרונות על נדיבות מנקודת מבט פסיכולוגית. הם חושפים נתונים שיתמכו ביתרונות של תרגול זה. כמה מחברים הומניסטיים-אקזיסטנציאליסטים, במיוחד אריך פרום וויקטור פרנקל, הדגישו ערכים אתיים ואהבה.
בהקשר זה, פרום אישר כי ערכים אתיים ואהבה הם מקורות לרווחה פסיכולוגית ומאפיין של אדם בריא מבחינה רגשית (Oberst, 2005).
נדיבות והכרת תודה הם שני מושגים חשובים המציינים את המצוינות של אופי אישי (Emmons & Sheldon, 2002). בנוסף, הם משלימים בצורה מסוימת. ואכן, הקשר בין שני המושגים הללו מתחיל בתהליך רגשי של "נתינה". יהיה זה משהו חומרי, עצה, או אפילו סתם לעזור למישהו מבלי לצפות לתמורה. נדיבות היא התנהגות פרו-חברתית שמטרתה לשפר את רווחתו של אדם אחר.
Maslow (2001) דיבר על "טבעם הנדיב" של בני האדם, בניגוד לאנוכיות, ועל "נדיבות בריאה". הוא קובע שיש קשר בין התנהגות נדיבה לבריאות פסיכולוגית מכיוון שהתנהגות נדיבה מגיעה מ"שפע" ו"עושר פנימי". להיפך, התנהגות אנוכית היא שם נרדף לעוני פנימי, האופיינית לאנשים נוירוטים.
הכרת תודה ונדיבות מנקודת מבט פסיכולוגית
אתיקאים מגדירים הכרת תודה כסגולה מוסרית המציינת, ככזו, התנהגות טובה (McCullogh, Kilpatrick, Emmons & Larson, 2001). עם זאת, ההגדרה, כהתנהגות מוסרית, מאלצת אותנו להודות להטבות שהתקבלו כמנדטים בלתי אישיים (בלומנפלד, 1962).
להכיר ולהעריך את האדם שעזר לנו לא אומר שאנחנו חייבים לו. למרות שאנשים רבים הציעו שהכרת תודה וחבות שווים, הם שונים במהותם (Watkins, Scheer, Ovnicek & Kolts, 2006). חוב דורש תשלום.
חשוב להדגיש כי פעולת הנותן חייבת, למעשה, להיות נדיבה וכי אין מדובר בחיפוש אחר רווח או תגמול. פעולה נדיבה באמת אינה מבקשת לרכוש נושים למטרת סיפוק אנוכי.
האם נדיבות היא אינדיקטור לבריאות נפשית?
נדיבות נחקרה בהרחבה, במיוחד בהקשר של החיפוש המדעי אחר מקור האלטרואיזם. בנוסף, מספר מחקרים אמפיריים רואים בו כיום אינדיקטור טוב לבריאות הנפש. תחושת השייכות לקהילה היא אחד מיסודות הרווחה הפסיכולוגית. זו הסיבה שהיעדרו הוא אינדיקטור להסתגלות פסיכולוגית לקויה ולהפרעות נפשיות,
כאשר ילד לא מצליח לפתח תחושת קהילה מסוימת כתוצאה מחינוך סמכותי מדי או מותר מדי, בין היתר, מתעוררות תחושות של חוסר שייכות, חוסר התאמה ותסביך הנחיתות הידוע לשמצה (Oberst, 2005).
רגשי נחיתות קשה לסבול. לכן, הנטייה הרגילה היא לפצות ולפצות עליהם יתר על המידה במה שאדלר מכנה "להיטות לעליונות או להיטות לכוח ". זהו מאפיין שלפי הפסיכולוגיה האדלריאנית הוא לרוב השורש להפרעות פסיכולוגיות רבות.
נטייה נוירוטית
אדם עם רגשי נחיתות, ולכן, עם תחושת קהילה ירודה, יפתח את מה שאדלר מכנה "נטייה נוירוטית" (Adler, 1912993). זה יכול להתבטא בכמה אופנים שהיינו מגדירים היום ביתר דיוק בנוירוטיקה, כתכונת אישיות, בנוסף להפרעות פסיכוסומטיות והפרעות אישיות.
לפיכך, נוצר עיוות של חיי הרגש מהנחיתות כביכול זו. כלומר, האדם הנוירוטי אינו מסוגל עוד להתייחס לאחרים בצורה טבעית וספונטנית. הם מנסים כל הזמן להשיג ניצחונות מתנשאים כדי לפצות על הנחיתות שלהם.
כאשר הוראה זו מודגשת או בעיות פסיכו-סוציאליות מתכנסות, עלולים להתבטא עיוותים באופי כגון חמדנות, טינה, זדון ואכזריות.
