אחריות רגשית
אחריות רגשית כוללת אחריות לא רק על הפעולות וההתנהגויות שלנו, אלא גם על המחשבות והרגשות שלנו. בקיצור, הקיום שלנו.
במהלך חיינו, רוב הזמן שאנו מדברים עם אחרים אנו למעשה מדברים על עצמנו. למרות שאנחנו חושבים שאנחנו נותנים דעה על משהו או מישהו אחר, אנחנו בעצם משליכים ומייחסים לאחרים את האחריות לאיך שאנחנו מרגישים.
רוב ההערות שאנו מעירים על אחרים הן, למעשה, הצהרות חלשות ומסווה על עצמנו.
מסיבה זו, הקריאה שלנו של אחרים יכולה להיות השתקפות אמיתית של מה שקורה לנו. החיצוני מדבר אלינו ומשמש כמראה, אם אנחנו מוכנים לראות באילו נושאים לא פתורים אנו מחזיקים בתוכם.
לא הגיע הזמן לקחת אחריות?
"אתה אחראי למה שאני מרגיש"
התרגלנו להטיל את האחריות על הרגשות שלנו על אחרים, בדיוק כפי שאנו מרגישים אחראים על איך שאחרים מרגישים. זה אומר שאנחנו מפנים את הפוקוס למקום אחר במקום לשים אותו על עצמנו.
כך, אם מישהו מסביבנו לא מרגיש טוב, אנחנו מרגישים אחריות ומנסים לעשות משהו כדי לגרום לאותו אדם להרגיש טוב יותר, כאילו הייתה לנו נוסחה לפתור את סבלם של אחרים. מצד שני, כשאנחנו בעצמנו מרגישים רע, אנחנו מעבירים את האחריות על התחושה הזו כלפי חוץ, או על אדם אחר או על המצב החיצוני.
למי אנחנו נותנים את השליטה ברגשות שלנו?
לקיחת אחריות על רגשותיהם של אחרים יכולה להיות התחייבות עצומה להתפתחות האישית שלנו, בדיוק כמו עקירה של מה שאנו מרגישים על ידי חיפוש אחר אחרים שייקחו את האשמה. ובכן, לא בדיוק האשמה, אלא דווקא ה"ניירת" הרגשית, האחריות הרגשית.
כמה פעמים אמרת, " אתה מכעיס אותי" או "אתה גורם לי להרגיש רע"?
זה לא על מציאת מישהו להאשים, אלא על זיהוי איך אתה מרגיש כשאתה מתמודד עם מצבים מסוימים ולקבל את מי שאתה ואיך זה גורם לך להרגיש. אתה צריך להתחיל לעבד את הזעם שלך, הקנאה שלך, הכעס שלך או העצב שלך כי התשובות לא בחוץ, אלא בפנים.
בואו נפסיק להסתכל מסביב ומחוצה לנו, ונפנה את תשומת הלב למציאות הפנימית שלנו, ונמשיך לצמוח.
אם אתה לא לוקח אחריות על הרגשות שלך, מי כן? האחרים סביבך? המצב? יותר מדי, ולא יציב מדי, נכון?
זה לא אומר שאתה לא צריך להביע את עצמך ולהראות איך אתה מרגיש עם כבוד לאחרים. אלא שאתה צריך לקחת אחריות על איך שאתה מרגיש ובמקום לוותר על השליטה ברווחה שלך, לקחת את המושכות ולשלוט בה בעצמך.
יש לך את כל הזכות להיות מוטרד ממשהו שקרה, בדיוק כמו כל אדם אחר. זה בסדר להרגיש ככה. אבל אם תיקח אחריות על זה, הכל יהיה יותר משביע רצון, כי אתה תמצא את עצמך בעיצומו של תהליך של צמיחה וגילוי אישי, שבו כל רגע קשה נובע מאנשים אחרים או ממצב ספציפי אבל בלי קשר תהיה הזדמנות להכיר את עצמך אפילו טוב יותר.
זה קורה גם כשאנחנו מדברים על האנשים שסביבנו. אני מזמין אותך לנסות להיות קצת יותר מודע לכל זה בכל פעם שאתה חולק דעה על מישהו או מבקר מישהו אחר. רוב הזמן, מה שאתה אומר הוא משהו שאתה גם אשם בו, או משהו שגם חווית או הרגשת בזמן מסוים.
"אקח אחריות על מה שאני מרגיש"
מה אנחנו יכולים לעשות עם כל זה?
ראשית, עלינו לקבל את האפשרות שאנו בעצם משליכים את עצמנו על אחרים. זו לא משימה קלה, אבל אם נזכור אותה ונמצא את עצמנו עושה אותה, זה בגלל שברגע שאנחנו לא מסוגלים לקבל את מה שאנחנו מקרינים, אז אנחנו מעבירים את זה למקום אחר. לכן, ברור שאנו נוטים להתנגד לקבל אחריות על מעשינו. לאחר מכן, עלינו להיות מודעים באמת.
"אתה לא מכעיס אותי, אני כועס כשאתה עושה משהו, או כשמשהו קורה." "אני זה שמרגיש כעס, עצב או זעם כשאני מתמודד עם נסיבות שונות שמציגות את עצמן בחיים ואני לא דוחה אותן או נמנע מהן, אלא אני נותן לעצמי להרגיש אותן, ומקבל אותן כדי לראות מאוחר יותר מה זה האם אני יכול לעשות בקשר אליהם. אבל יותר מהכל, אני אחראי על עצמי".
כאשר אנו לוקחים אחריות על עצמנו, אנו מקבלים את כל מה ששייך לנו: רכוש הרגשות שלנו, מחשבותינו, מעשינו והשלכותיהם.
ברגע שאתה הופך מודע ומסוגל להתבונן בעצמך, אתה מגלה את כל הדברים שעדיין בוטלו, את כל הדברים שאתה יכול להוסיף לחייך. אתה יכול לעבוד עם הדברים האלה כדי להמשיך להתפתח ולצמוח. אבל אזהיר אותך, זה לא יהיה קל. לעתים קרובות תמצא את עצמך מתמודד עם סתירות, בהתחשב בכך שהאגו שלך ירצה להגן על עצמו.
אבל אולי זה היופי בזה, התהליך של גילוי עצמך עם קביעות חזקות וסתירות קשות כדי לקבל סוף סוף כל אחד כחלק מעצמך ומי שאתה.
